רושמת פה רק כדי להוציא ולפרוק... אני 7 שבועות לאחר לידה ההריון היה מתוכנן אבל במהלך ההריון נפלנו לקשיים כלכליים והמצב בבית קשה מאוד ומסובך בעלי לא עובד לא כי לא רוצה או משהו יש פשוט עניין של שפה ואישור עבודה בקיצור מסובך הכסף של הדמי לידה בא והלך כהוא זה ואני יושבת ובוכה כל לילה כי הראשון לחודש מגיע בקרוב ואין שכר דירה. בעלי לא מתעסק בענייני כלכלה והוא לא יודע אני לא יודעת איך לומר לו ואין לי עם מי להתייעץ או לדבר מרגישה כאילו כל הקירות סוגרות עליי אני לא יודעת מה לעשות כבר 3 ימים שאני לא מצליחה לישון בין האכלות ומרגישה אמא זוועה הלילה אחרי שהתעוררה פעמיים בפעם השלישית לא התעוררתי בעלי שישן בחדר השני קם וצרח עליי אני מרגישה ממש חרא ורוצה למות מחוסר אונים פשוט בא לי לתת לקטנה שלי חיים יותר טובים מרגישה שהבאתי אותה לבית עני ואין לי איך לספק לה טוב אני מרגישה כל כך גרוע וממש ממש מאבדת כל רצון להתקיים איך יכולתי להביא אותה לעולם מה עשיתי לה???? מאז ההריון מרגישה שבעלי כל הזמן כועס עליי ומעיר לי בצורה לא נעימה והכל הלילה קרס עליי פשוט האכלתי אותה ובכיתי שרק מוסיף על ההרגשה שאני ממש אמא מגעילה ורעה שהכאב הנפשי שלי עובר אליה אולי. חוסר הרצון שלי להתקיים מרגיש לי חזק וזקוקה לעזרה להפסיק להרגיש זאת בשבילה אבל אני פשוט לא רואה אור בקצה המנהרה.... אני חונקת את הדמעות ומתפללת שיבוא איזה תפנית שתעזור לי לסיים את החופשת לידה הזו בכדי שאוכל לחזור לעבוד ולא יחסר לה כלום אין לי מושג איך לקנות לה טיטולים כשיסתיים האם מישהי יודעת על גמחים או משהו? אני ממש בקתה היכולת הנפשית שלי להתקיים אין לי משפחה שיכולה לעזור ואין לי עם מי לדבר אני יוצאת מדעתי...

למה את לוקחת הכל על עצמך? בבוקר תכיני לבעלך קפה שישתה וירגע, ותספרי לו על המצב. שניכם המבוגר האחראי, שניכם ההורים של התינוק הזה. תתחילי מלשתף אותו במצב שלכם, אולי הוא יבין שאין לו ברירה. תמשיכי מה שאת צריכה בעל תומך, שכאשר את מטפלת בתינוק ומסרת בשביל כך את הגוף והנפש שלך, את מצפה לבעל אוהב ותומך, ולא בעל כועס. תדברו קצת על איך אתם רואים את העתיד, איך הייתם רוצים שתראה הזוגיות שלכם וההורות שלכם, ואז צריך להתחיל לפעול בשביל כך. ככל שתשתפי את בעלך בצורה אוהבת ורגועה, פשוט תשתפי אותו מה עובר עלייך ואיך את מרגישה (מבלי להאשים אותו), אז הוא יגלה יותר אמפתיה והוא יתחיל יותר להתחשב. אספר לך שההתחלה הכי קשה לכולם, ולכולם זה גורם לבעיות בזוגיות בשנה הראשונה אחרי הלידה (ואחרי כל לידה מחדש). אחרי 3-4 חודשים המצב מתחיל קצת להשתפר, תמיד יש אתגרים אבל הם טיפה יותר קלים כי את כבר תביני את הבייבי ואתם קצת תתרגלו, וככל שהזמן יעבור זה רק ישתפר. אם יש משפחה או חברים, תתארגנו ותבקרו אותם, קצת לשנות אווירה ולהיות בטוב, וגם הם ירימו קצת ויפנו לכם זמן. אם יש לך משפחה קרובה אמא / אחות, תזמיני אותם אלייך שיהיו קצת עם הבייבי תוכלי לישון. במהלך היום שהבייבי ישן, תשני גם, אפילו אם את לא עייפה, את חייבת להרגיל את עצמך לישון ביחד איתו.

תודה מורן לצערי אין לי אף אחד ואני פשוט לא מסוגלת להגיד לו כי הוא מהאנשים שאם קצת קשה אז לוקח את הכדור והולך הביתה. פעם לפני שנים הערתי לו שאני ממש זקוקה לעוד הכנסה כי קשה לי לפרנס לבד וקרא לי gold digger ושכל הנשים רוצות רק כסף וכו לפני הלידה הבטיח לי שיבוא עם כספים הוא תמיד משקר ואומר שמרוויח כך וכך ואז הוא מגיע וזה אפילו לא קרוב הייתי שמחה אם היה יכול לחזור הביתה ולעבוד ולשלוח לי כסף בכל פעם אבל כרגע זה לא אפשרי כי אז אני נשארת לבד איתה פשוט מרגישה שהעולם קרס סביבי