יש לי שאלה שניה.בכיתן פעם ליד הילדים שלכן? לא משנה אם יש לזה סיבה מוצדקת או לא.מה אתן חושבות על זה ? אסור ללכת לצד? מעניין אותי ..תןדה לעונות.

עוקבת

אני בכיתי ליד התינוק שלי, מעייפות,לחץ, חוסר אונים וגם אחרי לידה את הרבה פעמים מרגישה לבד כי את המטפלת העיקרית, אז כן בכיתי לידו

כן בכיתי לידו אותו הדבר כמו נועה

כן, פעם ראשונה שעשו לה בדיקת דם היא היתה קטנה ולא הצליחו להוציא והחזיקו אותה בכוח וחפרו עם המחט והיא ממש בכתה (בצדק) וניסיתי לשדר לה כוחות ורוגע אבל היו לי דמעות ואז באוטו אחרי אמרה לי אמא בכיתי בבדיקה, גם את בכית... אז הסברתי שהיה לי עצוב שכאב לה גם כשהודיעו לבעלי שסבא שלו נפטר הילדה היתה לידו וראתה אותו בוכה אח"כ דיברנו על זה והסברתי שזה עצוב וגם גדולים בוכים כשעצובים מצד אחד אנחנו רוצות לשדר להם חוזק אבל אם הם רואים זה גם לקח טוב שמותר לבכות העיקר בעיני זה ההסבר כי ככה הם לא נבהלים ומבינים שמותר להרגיש עצובים

אני בכיתי ליד התינוקת שלי כשאני ובעלי נסענו ליומיים והיה לי קשה לשחרר. אני לא יודעת אם זה היה מקרי אבל היא גם התחילה לבכות. גם בימים הראשונים איתה הרגשתי קושי מטורף וגם יצא לי לבכות.

בכיתי ליד הקטן שלי אחרי הלידה כי היה לי ממש קשה אבל אני רוצה לתאמץ לא לבכות לידם כי יש בעיה בלבכות להפך כשהן יבכו אני אסביר להם שזה בסדר וזה טוב, לדעתי ההורים צריכים להיות שם בשביל הילדים ולא הילדים צריכים לשמוע את הבעיות של ההורים ואין להם איך להתמודד איתם זה קשה להם אנחנו כן צריכים להיות דמות חזקה בשבילם🥰

לא כי יש בעיה בלבכות*...

נמצאת כרגע בסוף שמיני עם הורמונים וילדה בת שנתיים וחצי שגם ככה זה גיל קשה , יוצא כשאני כועסת אם מתנהגת לא יפה כועסת עלייה ובוכה אחרי , כשהיא ראתה אותי ושאלה למה אני בוכה הסברתי שזה קשה לי כשאני כועסת עלייה והיא חיבקה ונתנה נשיקה ושאלה אם עבר לי . זה היה הדבא הכי מנחם יותר מכל דבר אחר , גם אנחנו בני אדם ומותר לנו לבכות , לא מאמינה שלא לחשוף אותם לזה או להסתיר . זה קורה וזה בסדר פשוט להסביר.