לידה ראשונה תינוק בן חודשיים וחצי… אני לבד מ6 עד 20:30 שואבת חלב כדי שיקבל ״הכי טוב״ יצאתי איתו לטיול, חזרנו שיחקנו אכל. ניסיתי להרדים לא נרדם. אני לא שתיתי קפה עדיין לא הלכתי לשירותים כלום. רעבה ותשושה מהשאיבות של הבוקר וההרמה על הידיים. בלע 210 סיסי של חלב אם כי ממש דרש עוד אוכל ועוד. ניסיתי להרדים לא נירדם. איבדתי את הסבלנות וצרחתי עליו צרחות איומות :( ורק אז הוא נרגע ונרדם :( אני מרגישה שאני מסוכנת בשבילו… שאסור להשאיר אותו לבד איתי… איזו אמא צועקת ככה על תינוק שלה? הוא ככ קטן וחסר ישע ואני מפלצת שצורחת ככ חזק והוא מבוהל בגללי ונרדם…. הציעו לי ציפרלקס אבל אני לא סולחת לעצמי ומרגישה שגרמתי לו לנזק נפשי עם הצרחות

תנסי לבקש עזרה מהסובבים שלך או אפילן לשלם לנערהה או משהו שעה ביום שאת איתה בבית ותוכלי להתפנות לעיסוק בעצמך קצת זה לא פשוט אבל את העוגן שלו ואת זה מה שבוא מכיר והוא סומך עלייך תנסי לנשום ולקחת הכל בפרופורציות לחבק המון ולתת אהבה כי זה מה שהוא צריך❤️

אני כל כך מבינה את הקושי לא פשוט לשאוב... אני לא מעודדת אותך להפסיק להניק/לשאוב אבל אולי תחשבי על לשלב גם תמ"ל מעבר לזה שמחקר חדש מצא שתינוקות שחשופים לתמ"ל מקטינים את הסיכוי לאלרגיה לחלב, יהיה לך הרבה יותר קל! אני הייתי נעזרת בפוף/טרמפולינה כדי להיכנס לשירותים או לשטוף פנים... הוא לידי רגוע ואני עושה את מה שצריכה. בנוסף מציעה לך להיעזר במנשא... מציל חיים. ובקשר למצבך הננפשי, אולי תלכי לטיפול או שתחפשי מעגלי אימהות תצאי להיפגש עם חברות תבקשי עזרה מהמשפחה זו תקופה וזה חולף 🫂

אוייי לא נעים בכלל תרגעי ותנסי לחשוב טוב טוב לפני שאת מוציאה את העצבים שלך על תינוק בגיל חודשיים וחצי כמו שאת יודעת הוא תינוק, לא מבין מילה ממה שאת אומרת הוא לא עובד לפי רגש כרגע הוא עובד רק מתוך דחפים פיזיולוגיים (רעב, עייף, כאבי בטן וכו׳) תביני שכל פעם שהוא ״מתיש״ אותך זה לא מבחירה, הוא לא אומר לעצמו ״איך אני מאתגר את אמא היום🤔״ זה שאת מותשת זו לא בעיה שלו, הוא תינוק שאת ייחלת שיגיע לעולם, אם את מגיעה למצב של צרחות איומות את צריכה עזרה בבית, משפחה, חברים, בייביסיטר בתשלום וכו, וגם אחות, תעשי שכטה או תקחי תרופת הרגעה, עדיף לתת לילד 5 דקות של בכי כשאת הולכת לחדר אחר בשביל להרגע ולאגור כוחות לטפל בתינוק מאשר להתפוצץ עליו בצעקות כאילו הצעקות שלך יתקנו את העולם

יש לי מטפלת אבל היום היא לא הגיעה.. אני מתחילה לחשוב שאני לא יודעת להיות אמא.. לא מצליחה לשלוט בעצבים שלי

תקחי תרופות או תעשי שכטה אומרת לך יוריד לך את העצבים לפחות ב-70% וואי כמה סבלנות תהיה לך בשפע!

אני אתן לך תשובה קצת שונה ממה שנתנו לך פה, כי אני בטוחה שידעתי כבר לפני את מה שכתבו לך. להיות מתוסכלת זה בסדר!! זה קורה וזה חלק טבעי מהאמהות. ללכת לישון במחשבות של יכולתי לעשות יותר טוב, ואני אמא לא טובה...נחשי מה, גם טבעי! רגשות אשם אימהים יש לכולן, גם אם הן לא רוצות להודות בזה. אל תאמיני לאמהות בטיקטוק והפייסבוק שמציירות תמונה ורודה ויפה של איזה כיף להיות אמא....להיות אמא זה קשה, וזה מתסכל ואת לא לבד בסירה הזאת. נשים צריכות להתחיל לנרמל את התסכול של אחרי לידה ועם תינוק קטן, כולן חוות את זה. גם אני צעקתי על הבן שלי בתור תינוק שילך לישון, וגם אני בכיתי את נשמתי אחר כך על מה לעזאזל חשבתי....הבן שלי בן שנתיים, מאושר ובריא. כל עוד את יודעת לעצור, ולא לפגוע פיזית או לטלטל, את לא סכנה לבן שלך, וגם התסכול עובר או לפחות פוחת משמעותית. ❤️

תודה רבה לכולן