בנות אני חייבת את עזרתכן.. מאז הלידה של הבת שלי לפני ארבעה חודשים אני מרגישה ממש ממש מוזר..אני אוהבת את בעלי מאוד ואני לא רוצה לחיות בלעדיו אבל כאילו ירד לי ממנו ממש .. גם כל פעם ששכבנו אחר כך זה היה כי הוא היה יוזם ואני זורמת איתו אבל לא בלב שלם ואחר כך בוכה ואני לא יודעת אפילו למה .. עכשיו אני בהריון ברוך השם . לפני שהיינו שוכבים הייתי אומרת לו שאני רוצה לחכות קצת שהילדה תגדל ובוא נחכה טיפה לפחות חצי שנה שנה..והוא היה אומר בסדר אין בעיה אני איתך ובתכלס בלי לשים לב הוא היה גומר בפנים.. אני מקבלת את ההריון הזה בחיבוק ענק אבל עדיין אני מרגישה שאני באמת מסתכלת עליו כבר שונה ואני לא יודעת אם להגיד לו ואיך…

אני חושבת שכדאי שתדברי איתו על זה בזמן רגוע. ממקום פתוח שרק רוצה לשתף.... ואולי עצם השיתוף ישפר את המצב. ואולי תשקלי ללכת לייעוץ. זה יכול ממש לעזור! בהצלחה! ❤️