אני עם ילד בן שנתיים תכף, ילד מקסים ומתוק בלי העין הרע.. אבל מה, לרוב לא סופר אותי . לדוגמא.. היינו היום בקניון וכבר ממש רציתי ללכת הביתה והייתי עם שקיות ותיק על הגב ואני בהריון אז בכלל לא נעים ככה, נכנס לחנות צעצועים.. נתתי לו קצת להסתובב וכשרציתי שנצא לא בא ולקח לו זמן(כמובן אחרי התעקשויות שיצא מהחנות) ,כנל נכנסנו לשילב הסתכל על המשחקים ולא רצה לצאת. הקטע שהיינו כבר שעתיים פלוס בקניון הוא שיחק והשתולל לפני אז לא היה איזה חסך. השיא היה כשהלכנו לרכב וירדנו לחניון בהתחלה הלך איתי יד ביד ולקראת הסוף הלך לבד.. הגענו לרכב והייתי צריכה לחפש את המפתחות והוא כל שנייה ברח ורץ שם וכמובן שזה מלחיץ ומפחיד שחלילה יבוא רכב.. אני מהלחץ מתעצבנת והוא מצחקק לי בפנים. במצבים כאלו אני ממש מתחרפנת ומדברת אליו בכעס וזה מבאס אותי וכואב לי למרות שהוא מצידו זה משחק והוא צוחק. איך אני גורמת לו להקשיב לי? לשתף פעולה? יש מצבים שאני עוד יכולה להתמודד אבל מצבים כמו היום שזה מסוכן או שאני כבר מתושת ועם ההריון חוששת לסחוב יותר מידי כבד וכאלו זה לא מתאים

welcome to the club!

במצבך לא הייתי מסתובבת ללא טיולון שזה בטיחותי יותר ומבטיח לי גם להחזיק את הילד בזמנים קשים ולהעמיס דברים ושקיות … ובלי שום קשר נשמע ילד סקרן ומנסה להיות עצמאי בעיניי זה יפה דווקא, אל תשכחי שהוא מתפתח וזה חלק מבניית הדמות שלו… תני לו וגבולות תמיד אפשר להציב השאלה אם את רוצה או רוצה לתת לו עוד לחקור את הסביבה כל פעם מחדש

לגמרי לא יוצאת בלי טיולון

הילד שלי בן שנה ו10 ואני מפחדת ללכת איתו בלי טיולון כי זה גיל שלא אכפת להם

והם לא מקשיבים

תקחי תמיד טיולון ותתני לו ללכת כשיש לך את האפשרות להשגיח ולתת לו את החופש. ברגע שצריך ללכת תשימי בטיולון. תתכונני לצרחות בהתחלה אם הוא לא רגיל או אוהב לשבת אבל אם תעמדי על שלך בכל פעם הוא יתרגל שכשאמא מחליטה אז ככה זה

אני הכי שמחה שהוא סקרן וחוקר ומעודדת את זה, אבל יש מצבים שזה מסוכן וצריך להציב גבולות. בעיקרון לא תכננתי להיות עם שקיות אז לא לקחתי טיולון אבל גם בגלל ההריון לא תמיד מוציאה את העגלה מהרכב כי היא קצת כבדה ואני לא יודעת אם עדיף לי להרים אןתה בכלל. אני חושבת שהתסכול יותר מגיע כי לרוב הוא כן מקשיב לבעלי ואני רואה שלי לא .. וגם המצבים המסוכנים האלו מביאים לתסכול. אבל מבינה שכולנו באותה הסירה😄 העיקר שהם בריאים וסקרנים מה אפשר להגיד 🤷🏻‍♀️🥰

אני רוצה להגיד לך משהו, אני אמא ממש טרייה אחרי לידת תינוקת מטיפולים של שבע שנים, חשבתי לעצמי שאחרי שאני יולדת לא רוצה להרגיל אותה שהיא כל הזמן בידיים ומסתובבים בה בבית ו … מסתבר שהילדה רוצה את הידיים כי היא מרגישה את הביטחון. הילד שלך לא מקשיב לך כי את האמא מקור הביטחון, הוא מרגיש איתך הכי נוח שיש ולכן פחות מעניין אותו להקשיב ולא בקטע של לא רואה אותך.. תהני עכשיו מהרגעים האלה עוד מעט הוא יגדל והגבולות יהיו ברורים יותר . (דעה)