אני בת 28, הריון שני, ראש טוב (משתדלת).. עובדת במשרה מלאה, מנהלת בית- על פניו נורמטיבית לחלוטין. רק שאין לי חברות בכלל. כלום. בעלי הוא כל עולמי ויש לי משפחה מדהימה אבל להרים טלפון וסתם לשתף חברה בדברים מסויימים או להתייעץ - את זה אין. הייתי חילונית ממש ומעט החברות שהיו לי אז כבר כמעט ולא בחיי. אין סיבה מסויימת אני פשוט מניחה שפערי התרבויות עושים את שלהם וזה פשוט הלך, התרחק ונגוז. נשארתי לבדי. מה עושים בשלב כזה בחיים שאין כמעט איך להכיר חברה? אין בית ספר, האוניברסיטה כבר מאחור. רוב היום את בשגרת עבודה- בית. זהי? לוותר על חיי חברה? עצה מישהי?

בת 25 מעפולה מוכנה להיות חברה חחחח

גם אצלי זה נוצר ככה מהלידה הראשונה חברות שלי עוד לא היו נשואות אז לא היה מתאים לאט לאט והתרחקנו והיום יש לי חברה אחת שזה און אוף אבל זו לא חברה לשתף אותה וכאלה מבאס אז בקיצור מנהלת שגרת חיים בית ילדים בעל

את יכולה למצוא פה ❤️

כשהילדים יגדלו מעט ויהיו בגנים ים חברים את תפגשי עם אמהות נוספות גם בגינה וגם במסיבות ולאט לאט שומרים על קשר

את יכולה להכיר אמהות גם במסגרות של הילדים , בשכונה, חברות מהעבודה 💖

מאיפה את? ואני תמיד פה אם תרצי. אני התחזקתי בדת וגם ממני התרחקו חברות כי לא היה כבר מחנה משותף

אני פה לשמוע ולהקשיב🫶🏼🫶🏼

אני מהקריות אם באלך חחח 😘

נסיכות שאתן!! בסוף נשות פורטי הן החברות שלי מייעצות לי בכל דבר😂 אני מחולון בת ים 🙋🏽‍♀️🙋🏽‍♀️🙋🏽‍♀️