רוצה לשתף מבלי להשפט לחומרה, בעלי עובד המון שעות כל יום וכל הזמן מוקפץ לעבודה בגלל סיבה כזו או אחרת ואני כל השבוע נשארת לבד עם הילדים, הם יחסית קטנים בן 6 וחצי ובת 5 ואני גם בהריון. אני מגיעה למצבים שכשבעלי הולך לעבודה אני נכנסת לתסכול עמוק ונהיית חסרת סבלנות ועצבנית לילדים, מוציאה עליהם את התסכול שיש לי בעצם עליו. אני ככ שונאת את עצמי על מי שאני בגללו ורבה איתו כל פעם שהוא הולךריב קשה מאוד. אני מסבירה לו שקשה לי מאוד ואני בשליש האחרון ועייפה והוא חייב לעזור לי איתם והוא קורא לי חלשה על זה שהייתי כל הבוקר לבד שהם במסגרות בכלל. אחרי שכל השבוע כולל יום הבחירות אני איתם לבד! אין לי עזרה מהורים לא שלי ולא שלו, אין מי שיסייע או יאפשר לי להתאוורר כולל בעלי. אני לא יכולה להיות אמא טובה בצורה הזו אני לא מסוגלת להכיל את הילדים יותר לא מסוגלת להביע אליהם חיבה. מה קורה לי?😢

את חייבת להתאוורר אי אפשר ככה.. אולי בייביסיטר? הם כבר לא ממש קטנים, הם יכולים להסתדר עם בייביסיטר, לא? בעלך חייב להבין שהוא גם אבא של הילדים שלו !! אני עכשיו ילדתי בת בכורה וגיליתי שלגדל ילדים זה פי אלף יותר קשה מלעבוד.. וואלה פתאום העבודה שלי נראית לי נופש (ועבדתי קשה).. נסי לדבר איתו, לא מתוך ריב, מתוך אווירה טובה.. תארגני אולי איזה ארוחת ערב רומנטית ותעלי את הנושא. אמנם העבודה שלו חשובה אבל הבריאות הפיזית והנפשיצ שלך הרבה יותר. היריון זה דבר מאוד מעייף ומחליש וגברים לא מבינים את זה.. בהצלחה אהובה! תהיי חזקה!

וואי חן את כותבת ונשבעת לך שככה אני מרגישה ממש מחכה ליום ראשון ללכת לעבודה לשתות בכייף קפה להצליח לחשוב על משהו אחר חוץ מהבית והילדים כל ההריון אני לא נחה שנייה נשבעת לך כל מטלות הבית עליי והבית לא קטן. בעלי דואג רק לחצר. אני ככ רוצה להיות אמא טובה יותר שהילדים יאהבו אותי😞

הכל יעבור תיהיי חזקה הם יגדלו את תהני מהם! ❤️

חן ניראה לי שהם מבינים מה זה הריון אבל מעדיפים לא ״להבין״ כי זה דורש מהם להתחיל להזיז את עצמם

אני במקומך קובעת עובדה, מחר בשעה 7 בערב אני יוצאת מהבית, תתכונן בהתאם. וככה תתחילי.. בהתחלה ירים גבה אחר כך יתרגל. בלי קשר אני רוצה לומר משהו אמנם ישמע קצת קשוח אבל נלך על זה... רשמת שאת שונאת את עצמך על מי שאת בגללו. זה לא בגללו, גם לא בגללך. השילוב של המצב, האופי שלך והעייפות מביאה אותך להגיב בצורה הזאת. מישהי אחרת הייתה מגיבה אחרת (טוב יותר או רע יותר, לא רלוונטי). התגובה היא שלך והיא בגלל הדרך שבה את מגיבה לסיטואציות מסוימות ולא בגללו. לצה חשוב לי לציין את זה? הרבה פעמים כשאנחנו מפנות אצבע מאשימה אנחנו לא פנויות לשנות ולעשות צעדים כי אין לך עיניין בדבר ויש לך. את לגמרי יכולה לשנות את הדרך שבה את רואה את עצמך. ארב אני ממש רואה אותי בעתיד במצב שלך, גם אני עם צמודים בן ובת בהפרש של שנה וחצי ובעל שעובד מסביב לשעון וזה פשוט מורכב וקשה. להתאוורר זה הפיתרון בעיניי

אנונימית יקרה, אכתוב לך מניסיון לתת לך עוד זווית. בעלי נשואים הרבה שנים… כמוך - אין לי עזרה מאף אחד, אין משפחות שיעזרו. כמוך - לבעלי יש עבודה עם שעות הפוכות משלי רוב השבוע אני לבד עם הילד בבית (ובהריון). אבל….. כשהבנתי שקשה לי ומתסכל אותי שהכול (לכאורה) נופל עליי, עשינו שיחות חשובות בינינו שכל זוג עם תקשורת טובה יכול לעשות ולפתור. אז נכון - אני לא יוצאת להתאוורר חוץ מבית-עבודה אבל בעלי יודע, מתי שהוא בבית, הוא נותן לא 100% אלא 200%. עוזר בהכול - עם הילד, כביסות, סדר, השלמת קניות ועוד. ומתי ששנינו ביחד בבית אנחנו אחד בשביל השנייה גם בשביל זמן שלנו ביחד וגם כמשפחה עם הילד. וככה יוצא שאני לא כועסת, לא ממורמרת ולא מתוסכלת. הכול מתחיל ונגמר בהסכמה הדדית ביניכם. זה יפה שבנות פה רושמות שזה טבעי שאת ככה אבל שתינו יודעות שלילדים שלך לא מגיע שתתייחסי אליהם ככה ומי שחייב להציל אותך מהתסכול הזה הוא בעלך. כמו שרשמו לך פה - להציב עובדות. להגיד לו במילים ברורות כמו שגברים צריכים: קשה לי רע לי אני מותשת אין לי סבלנות לילדים אני צריכה את עזרתך לפני שדברים יתדרדרו ואני צריכה את העזרה הזו מיד!!!! תתחילו לחשוב על פתרונות מידיים עבורו: לעבוד פחות שעות או לעבוד פחות ימים לחלק לו משימות ברורות איך הוא עוזר בבית ומקל עלייך כדי לחלוק בנטל ואיך אתם דואגים לשפר את התקשורת כדי שהוא לא יעיז לקחת אותך כמובן מאליו על כל העבודה הקשה שאת עושה.