בת 4 , חסרת מנוחה שגם לא נותנת לנו מנוחה. כל הזמן בוכה/ מתבכיינת. מפחדת מכל דבר, כעוסה, חסרת סבלנות. הכל קשה איתה, היא שואבת לנו את הכוחות. באוכל עושה בעיות, בבקרים כשמתארגנים לגן, הכל פשוט קשה!!!! אין לילה שהיא לא מתעוררת לפחות פעמיים בבכי. פעם אחת היא רוצה להחליף בגדים, פעם אחת היא לא רוצה לישון במיטה שלה והכל מלווה בבכי וקולות שמעירים את האחים הקטנים שלה ואז אני נכנסת ללופ של לילה לבן. אין לי כוחות כבר. הגעתי למצב שאין לי סבלנות אליה , אפס רגישות אני ממש מזלזלת בכל מה שקשור אליה כבר. אני מרגישה שהיא ממש הורסת אותי נפשית ולוקחת לי כל טיפה של אנרגיה. מה עושים במצב כזה??? אני מרגישה שאני סביבה 24:7 כי גם בלילה היא לא נותנת לי מנוחה

גם כל דבר צריך להגיד לה 20 פעמים. הרבה פעמים אני אומרת לה משהו אחד והיא מדברת על משהו אחר וזה מרגיש שאני מדברת לעצמי. היא כל לילה אבל כללללל לילההההה משתעלת כדי למשוך תשומת לב. היינו אצל רופאים מומחים כולם בדקו אותה אין שום דבר שגורם לשיעול הזה

אולי היא מחפשת תשומת לב . בגלל שיש לה עוד אחים ושיותר קטנים ממנה אז היא רוצה יותר יחס אולי תנסי לנשום להכיל ולהיות סבלנית סך הכל זאת ילדה בת 4 אם היא עושה את זה יש סיבה הגיונית בטח שלא בשביל לשגע אותך.. הייתי מתייעצת עם מדריכת הורים אפילו

נשמע כמו קנאה.. אולי בקטנים בני כמה הם? יכול להיות שמרגישה חוסר תשומת לב וזה מציק לה.. הייתי אומרת לך לנסות להיות רגישה איתה יותר, לבלות איתה זמן לבד, לתת יחס בסך הכל ילדה בת 4.. צריכה חום ואהבה לדעתי יעזור

כדאי להקדיש לה זמן לבד פעם בשבוע לצאת רק איתה נשמע שהיא צריכה המון תשומת לב

אני כבר מתחילה לאבד את זה. אני מרגישה שאני מאבדת את השפיות. אני עושה הכל לבד בבית לא מקבלת עזרה מאף אחד, בעלי חי כמו שייח בבית ולא עושה כלום. מיום ליום אני מרגישה כמה זה לוקח ממני כמה אני מתחילה להיות חלשה ומרגישה שאני ממש נהיית חולה. זאת ילדה שאני לא מחסירה ממנה כלום!!!! קונה לה הכל , מפנקת אותה, מטיילת איתה. גינה, חברים, סרטים בקולנוע אפילו. כל הזמן מקבלת בובות מתנות באמת שהיא לא איזה מסכנה ואני מרגישה שיצרתי מפלצת. אם משהו לא נראה לה היא מתנהגת בצורה מחרידה אפילו המשפחה שלנו אמרה לנו שזה לא נורמלי. אני מרגישה שבגלל שאני כבר באפיסת כוחות אני לא מסוגלת אפילו לחבק אותה כשצריך. אני כל הזמן פשוט חסרת סבלנות אליה ורק רוצה שיגיע הלילה ושהיא תלך לישון כדי לא להתמודד איתה

וכשתהיי איתה פנויה יותר רגשית לבד תגלי כמה את מתחברת אליה

יאוו זה נשמע קשה אולי היא פשוט מפונקת מידי וצריכה יותר גבולות?

אין ספק שזה קנאה, יש מצב שאת נותת לאחים שלה יותר יחס? מתנות קונות אותם ברגע אבל לא להרבה זמן, כמעט ולא. גם אני הייתי ככה, הייתי הבכורה ואחותי נולה חודש אחרי יום הולדת 4 שלי.. אין ספק שעשיתי להם את המוות, בדיעבד זה היה על הקנאה הזו. שלא נדבר מה עשיתי לאחותי ולהם כשהם חזרו מהבית חולים…

בגלל ש-100% מהזמן היא מתנהגת בצורה נוראית יוצא מצב שהקשר היחידי בנינו זה שאני או כועסת עליה או מתעלמת ממנה או מתנהגת אליה בחוסר סבלנות/ עצבים גם מהתסכול וגם כי יש לי עוד דברים על הראש ואני מרגישה שהכל סובב תמיד סביבה. אני לא מוצאת רגעים של לחבק אותה, או להגיד לה שאני אוהבת אותה או לצחוק איתה כי אני כל הזמן עסוקה בלהיות ממורמרת ממה שאני עוברת איתה

לדעתי קודם כל את צריכה לקבל עזרה !! תעוררי את בעלך שיתחיל לתת יד כי אם את לא תקבלי אוויר לנשימה לא יהיה לך כוח , את לא יכולה לתת אנרגיה מאיפה שאין לך . אולי זה אחת הסיבות שאת חסרת סבלנות אליה והיא מרגישה חוסר תשומת לב ואולי גם בגלל הקטנים אבל תתחילי בלקבל אוויר כי זה קשוח ואת חייבת כוח וסבלנות .

יקרה אני מתעסקת עם ילדים וגם עם נושאים כאלה, ממליצה לך לקחת אותה לאבחון או לספורט טיפולי- זה יכול מאדד לעזור לה ולתת לה הזדמנות להגשים את עצמה ולפרוח.

בסופו של דבר כואב לי עליה אבל כשאני נמצאת בכל הטירוף של כביסות, נקיון, כלים, אוכל, קניות , מקלחות אני פשוט מתעלמת עד שאני מתפוצצת ואפילו כשהיא מתעוררת בלילה אין לי רגישות אליה לא משנה מה הסיבה . אני מגיעה למצב שאני פשוט לא רוצה לשמוע אותה אפילו זה עצוב לי מאוד אבל זה פשוט בגלל ההתנהגות שלה שמובילה לזה

בעלי עובד הרבה שעות ההורים שלנו גרים רחוק מאיתנו אז יוצא שהכל עליי. הוא יודע שקשה לי אבל מה הוא יכול לעשות לא לעבוד? אני מרגישה שהמצב הנפשי שלי מתדרדר והוא לא מודע לרבע ממה שקורה בבית במהלך היום ובמה שאני עוברת כמה שאספר הוא לא יבין ולא ידע

את מכירה את הפודקאסט של עינת נתן? היא מדברת שם הרבה על ילדים עם צורך בשליטה ועל לתת להם "למלא את המיכל" שלהם בדברים שהם כן יכולים לשלוט בהם.. אתם מאפשרים לה את זה? נניח לבחור מה היא לובשת היום (מבין 2 אופציות נגיד), אם נועלים היום נעליים או סנדלים, אם נאכל בערב ביצה או כריך.. כאלה החלטות קטנות שנותנות לה "אשליה" של שליטה.

את צריכה לקחת אותה לאבחון !!!! תהיי סבלנית נשמע קשה מאוד

יסמין- כן היא בוחרת ואני זורמת איתה בדברים האלה אבל עדיין הכל קשה. אני כל בוקר אוספת לה את השיער ועושה לה צמה/ קוקו , תמיד היא בוכה תוך כדי ומצקצקת ״נו, תסיימי״ היא אומרת לי... או ״כמה זמן״ אני רוצה לקום כבר וכאלה אבל ממש בעצבים וחוסר סבלנות וזה מהשנייה שהיא מתיישבת!!! אם אני בחדר ואני קוראת לה היא צועקת לי : ״מההההה״? בעצבים כמו אישה מבוגרת זה מרגיש שפשוט אי אפשר לדבר איתה כי זה תמיד או תסכול או מרמור או עצבים או בכי

הייתי ממליצה לקחת אותה לטיפול רגישי, לי זה ממש עזר אז. אולי עם סוסים לילדים יש חיבור מיוחד איתם, הם גם יודעים להרגיש את הילד

תבדקי דרך הקופת חולים שלך, יש טיפולים לילדים.

אני מתחילה לחשוב שאני ״הרסתי״ אותה. שאני נכשלתי בחינוך, בלהיות אמא טובה. אני כבר לא יודעת מה לעשות זה מרגיש כל כך אבוד. אני רוצה שהיא תהיה ״רגילה״. שיהיה אפשר לשאול אותה אחרי הגן אם היה לה כיף ושהיא תספר לי בלי להגיד לי ״אני רוצה גלידה״ 30 פעמים עד שמגיעים הבייתה. אני רוצה להצליח לתקשר איתה ולהתארגן בכיף בבוקר בלי שהיא תתחרפן כל פעם מחדש בלי שום סיבה. אין לה גבולות זה ידוע.. זה בגללנו לא הצבנו לה בכלל.

וואי קשוח, נשמעת בגיל ההתבגרות 😅♥️ לפני אבחון הייתי מנסה אולי לדבר עם מנחת הורים, לתת קודם כל כלים עבורך להתמודד איתה, ושגם אולי יעזרו להתנהגות שלה.

אז מצאת נקודה חשובה, אולי צריך להציב גבולות חדשים וגם ללמוד איך לעשות את זה נכון? אני לרגע לא מתיימרת לדעת והבכור שלי רק בן שנתיים, אבל לגמרי הייתי שוקלת לפנות למדריכת הורים..

נשמע לי כמו פינוק יתר הייתי ממליצה בשלב ראשון להחליט על 10 דק על השעון שאת אומרת לה שזה זמן שלכן בלבד. ואת מחבקת אותה, מדברת איתה, מקשיבה לה. ובשלב השני, הצבת גבולות ברורים !! נשמע שהיא פשוט חייבת גבולות!

מחבקת ❤️🫂 מסכימה עם שרון מאוד! טיפול רגשי אולי באמת עם סוסים זה יכול לעשות לה טוב

את לא נכשלת, את אמא מהממת אני בטוחה. אבל יש לילדים רגשות והם מבטאים את זה בדרך שונה ממה שחשבנו שיקרה, אם זה להציק, לענות בדרך שלא מתאימה להם. כי היא לא תבוא לומר לך ״אמא אני מקנאת באחים שלי תעזרי לי״ אולי שווה לך כמו שבנות אומרות לפנות למדריכת הורים, והטיפול ריגשי

היא מסוגלת לבקש משהו 20 פעם בלי להפסיק. פשוט לחזור על עצמה ברצף 20 פעמים עד שהיא תקבל את זה. ואם היא רואה שזה לא קורה מיד ( חוסר סבלנות מחריד) היא מתחרפנת!!!! נשכבת על הרצפה בצרחות!!!! צרחות!!!!!!

תודה רבה לכולן על התגובות אני קוראת הכל ❤️ אולי באמת אנסה טיפול ריגשי והדרכת הורים.

שתצרחח זה הדרך שלה לומר ״הלו יחסססס״

כפסיכולוגית ילדים אני אגיד לך דבר אחד-אבחון, טיפול רגשי ועזרה מקצועית בהתאם לתוצאות האבחון . לא לחכות. כשמחכים זה מקשה גם על הילד ויותר גרוע גם על ההורים ולא יוצא מזה שום דבר טוב. הורה מאושר ילד מאושר. לא להתבייש להרים דגל ולקום לקבל עזרה בהקדם. לא יעזור כמה שתספרי פה על מקרים שקרו זה לא באמת לעומק לכן אי אפשר לתת לך תשובה ראויה על איך להתנהג איתה.

יכול להיות שהיא ממשיכה לבקש כי רואה שבסוף היא מקבלת, יום אחד פשוט תחליטי שזה לא קורה והיא לא מקבלת היא גם ילדה גדולה שווה לקחת אותה לשיחה אחת על אחת להגיד לה קודם כל שאת אוהבת אותה ודבר שניה שדברים הולכים להשתנות מהיום, מראש להגיד לה שהיום שאת אוספת אותה מהגן אין גלידה אחרי ולהגיד לה מה הולך להיות סדר היום. בנוסף אני מסכימה עם כולן שזה נובע מקנאה לאחים הקטנים ושווה לדבר איתה על זה ולהסביר שאת אוהבת את כולם שווה

תהל- כפסיכולוגית את חושבת שאני צריכה להפגיש אותה עם פסיכולוגית? למי לפנות?? טיפול ריגשי ואבחון זה דרך הקופה? מה התהליך?

אנונימית, פתאום כשתיארת את זה קלטתי שאת מתארת בדיוק איך שאמא שלי מתארת אותי כילדה 😂 כשהחלטתי שאני רוצה משהו הייתי חוזרת על זה גם 700 פעם, משתטחת על הרצפה ברחוב.. אני אפילו זוכרת פעמים שזה קרה! ולכן אני גם יודעת להגיד לך בוודאות מה עבר לי בראש: ידעתי שבסוף היא תשבר ותתן לי מה שאני רוצה אם אני אצרח מספיק. זה לא מרוע וזה לרגע לא נגדך! וללא כוונה לעשות לך חיים קשים, אפילו ללא הבנה של מה זה גורם לך (כי היא רק בת 4). היא פשוט למדה שאם היא צורחת מספיק, בסוף תקבל. אז כמו שכתבת, גבולות. הגיע הזמן ללמד אותה אחרת, ולהיות נחושה בעצמך שאת עושה מה שנכון לה ולך. ובגלל שהיא כבר גדולה, אז כן, כדאי לבדוק איך לעשות את זה נכון עבור שתיכן.

באיזה קופה את?

מכבי

מהמם יש לך דרך הקופה הזו הכל, כולל טיפולים פסיכולוגים וכולל אבחונים. תתחילו בייעוץ פסיכולוגי דרך הקופה ותראי איך מתקדמים לפי מה שיגידו לך.

את אמא מהממת היא זכתה בך!

תהל - תודה! הלוואי אני מתפללת כל הזמן שהכל יסתדר איתה. אני מתייסרת המון במיוחד בלילה כשהם הולכים לישון אני פשוט יושבת עם עצמי 😢

אני יכולה לומר לך דבר ראשון שזה הכי לגיטימי בעולם מה שאת מרגישה, זה דבר ראשון. דבר שני ילד חייב גבולות, זה מה שבונה את הביטחון העצמי שלו וכל ההתנהלות שלו מול העולם החיצוני, העובדה שהיא מבקשת ללא הפסקה זה סוג של אישור מהצד שלך שאת אוהבת אותה. כי ילדים אהובים מקבלים הפתעות. ובתור ילדה בכורה לא נמנע ממנה כלום הרבה זמן ולכך התרגלה. ברגע שה"לא" הופך ל"נראה" "אולי" ואז בסוף ל"כן" אין יותר גבולות אין יותר חומה בצורה שגורמת לה להבין כשאמא אומרת משהו זה חד משמעי ופה זה נגמר. ברגע שאת מחליטה לומר לילדה שלך "לא" את חייבת להתחייב לתהליך ולא לוותר לא משנה איזו תגובה תגרר אח"כ. וכאשר את רוצה להעביר לה מסר שההתנהגות שלה לא ראויה תשתמשי במשפט "שתדעי לך שאמא מאוד אוהבת אותך מכל הלב אבל המעשים שלך לא יפים בעיניי וזה גורם לי להיות עצובה" ככה את מעבירה מסר שהיא לא בסדר מבלי החשש שלה להרגיש דחויה או לא אהובה. בגדול את אמא מהממת והיא ילדה מדהימה ששתיכן צריכות ללמוד אחת את השניה.

הייתי ממליצה לך לפני התסרוקת של הבוקר לדבר איתה בגובה העיניים ולומר לה "את רוצה שאעשה לך צמה/קוקו וכדו'? אם כן את צריכה לשבת בסבלנות" אם לא אז פשוט אל תעשי לה ושהיא תלך יום יומיים לגן "לא מסודרת" לפי התגובה שלה בזמן הסירוק היא נשמעת מאוד חכמה ונבונה והיא תבין שלא משתלם לה.