היי, יש כאן בנות שלא התחברו ישר לתינוק? הבן שלי בן חודשיים והוא באמת מתוקי, כולם עפים עליו בלי עין הרע הוא באמת חמוד חח אבל כאילו מרגישה שלא התחברתי אליו עד הסוף. אני משתפת פה כי זה קשה לי כשהוא בוכה ולפעמים זה כן כואב וקורע לי הלב ולפעמים זה כאילו "דייייי שמישהו אחר יטפל בו אני לא יכולה כבר לבד". לציין כי אף פעם לא מתעצבנת עליו או חלילה, פשוט כל היום כל יום להיות איתו לבד בבית זה מתיש. יש ימים שהוא פשוט עצבני ואני כבר מאבדת את הסדר שמתכננת לו (כמו לישון אחרי שעה וחצי של ערות או שיסיים בקבוק אחרי 4 שעות שלא אכל) קיצר, אני עכשיו אצל חמי ואם הוא לא היה איתו מ1700 ולא הייתי נחה, זה פשוט מיגרנה כל ערב. האם זה הקושי בגידול תינוק שמרחיק אותי כאילו ממנו או שההתחברות העמוקה יותר תגיע בהמשך? מרגישה שאני אמא לא טובה בגלל זה והוא צריך אחת שתאהב אותו עם כלללל הקשיים, בכי, לחצים ותהיה תמיד סבלנית איתו.

טבעי ממש ♥️ וקורה הרבה. זה לא הופך אותך לאמא פחות טובה או מסורה. תני לכם זמן להתחבר, בלי לחץ.. זה יגיע. הכל טוב ♥️

ואף אמא בעולם לא תמיד סבלנית חח

אני גם כרגע קצת יש לי קושי בחיבור לילד החדש כמעט בן 4 שבועות, אבל כי אני מרגישה שהוא קצת תופס אותי מלהיות עם הבכור שהוא החיים שלי וכל שנייה הייתי איתו לפניי זה, אבל יודעת שבהמשך יגיע יותר חיבור

אהובה זה ממש בסדר מה שאת מרגישה וזה לגיטימי. בטוחה שכל אמא חווה את זה בצורה כזו או אחרת… יש לי משהו קטן לומר לך לגבי ״לעשות דברים לפי הספר״ לפעמים צריך קצת לשחרר… כשמשהו לא עובד כנראה שצריך לשנות גישה. אם הוא לא מסיים בקבוק גם אחרי 4 שעות אז לא קרה כלום… תכיני לו מנה קטנה אחרי כמה זמן.. יש ימים שיהיו יותר מסודרים ויש ימים שפחות. זו תקופה ואת אמא מהממת!!! פשוט תאמיני בעצמך, תהיי רגועה ורפויה והדברים יזרמו. ואני אמא לתינוק ראשון בן 3 שבועות. כשלקחתי דברים קשה מדי הכל הלך לי עקום! כשלמדתי את התינוק ולמדתי להרפות יותר קל לי וכך גם יותר קל לו

היי, קודם כל תודה לכולן! ומעיין אני זורמת, לא בכוח אדחוף לו אוכל ופשוט כשהוא דורש שוב מכינה רגיל, ומקסימום יסיים הכל, ואם לא אז לפח. לא מתרגשת מזה שלא אוכל הכל, אבל מפחדת שזה מכניס אותו ללופ של לא לסיים אוכל, ואז זה מקשה על ההירדמות שלו ונגרר ללילה, קיצר הקשיים האלה שאני לרוב איתו לבד ביום פשוט מתישים. לפעמים חושבת שלא מתאימה להיות אמא ושאני חלשה מידי לזה. זה מה שמתסכל אותי

אני הייתי ככה פשוט הסתכלתי על הדבר המתוק הזה ולא הבנתי ? מה זה האהבה ? זה הכל ? הרגשתי מה זה מתוסכלת אמרתי ראבק למה אני לא מרגישה כלום אליו אני אמא שלו ילדתי אותו .. האשמתי את הרב את עצמי כי ילדתי קיסרי בגלל חוסר התקדמות ולא הרגשתי שיצא ממני זה פשוט הרגיש לי לא שלי למרות ששמעתי את הבכי שלו כשיצא אבל לא ראיתי ולא חוויתי את זה פשוט האשמתי את עצמי .. ממש הרגשתי בול את מה שתיארת הרגשה של אני אמא פחות טובה .. את אמא נהדרת ושלוחת לך חיבוק חזק וכוחות מחודשים , את לא לבד❤️ האהבה הזאת והחיבור הזה יקח זמן אבל זה יבוא לאט לאט אליה שלי בן חצי שנה עדיין מנסה להתחבר אבל אוהבת אהבה שאי אפשר לתאר 😍 אל תדאגי

ברגע שהם מתחילים לחייך ולתקשר איתך, נוצר חיבור וכן מסכימה עם מה שנכתב...שלא נורא לסטות מהסדר...ולנסות לזרום איתו ולהנות מהמגע איתו, מהריח...מלשבת איתו מכורבל עליך... אבל אין ספק שזו תקופה מאתגרת ומתישה וכדאי להעזר במי שרק מוכן כדי לחדש אנרגיות

יש כמה דברים שלא מדוברים מספיק וזה ממש חבל... יש איזו תדמית כזו של אהבה ממבט ראשון, התאהבות מטורפת מהרגע שפוגשים את התינוק בפעם הראשונה... אבל האמת שזה יכול לקחת הרבה זמן... אספר על עצמי שלקח לי זמן להבין שאני לא מרגישה אהבה כלפי הבת שלי. כן, הייתי הכי מסורה, מתפקדת כאילו מושלם, הרגשתי מחויבות, תלות, ועוד מיני רגשות, אבל לא אהבה ובטח לא ההתאהבות המטורפת הזו שמדברים עליה. כן, גם סבלתי מדיכאון עם התקפי חרדה אבל אני לא חושבת שזה רק זה. אני חושבת שרק לקראת גיל שנה התחלתי להרגיש אהבה כלפיה ואני זוכרת איזה יום, כשהייתה בת שנה וקצת, שאמרתי לבעלי שכל יום אני חושבת שאני ככ אוהבת אותה שאני מרגישה שלא יכולה להיות אהבה גדולה מזאת ואז למחרת אני מרגישה שאני אוהבת אותה קצת יותר... אני חושבת שזה שאת מרגישה קושי עם חוסר החיבור הזה מראה כמה כן אכפת לך וכמה את אמא טובה ומסורה. נסי לא להיות קשה מדי עם עצמך. האמהות זה התפקיד הכי קשה וטוטאלי ובודד שקיים. נסי להקיף עצמך באמהות נוספות לילדים בגיל דומה, כאלה שאת יכולה באמת לפתוח את הלב ואת כל הקשיים איתן ולא צריכה להראות להן שאת טובה וחזקה. לגבי סדר יום אגיד שמעולם לא ממש הקפדתי על סדר יום והילדה, שעכשיו בת שנתיים, גדלה ממש מצוין.

נוגה הוא כבר מחייך אליי ומזהה אותי, וברגעים האלה אני נמסה הוא דורש שאני אוכל אותו חח ברגעים האלה אני שלו לגמרי ומשחקת איתו. אבל בקטעים האחרים זה פשוט אמאלה, חייבת עזרה ממש ומרגישה כאילו אני לא מסוגלת לזה, שעצם זה שצריכה עזרה אחרת קורסת אני נכשלת..

אורה תודה רבה עזרת לי ממש להירגע.. באמת זה לא מדובר מספיק ולכן מרגישה בודדה בהרגשות שלי אז שיתפתי כאן.. תודה רבה על העצות, וגם על ההרגעה של הרגשות שזה נורמלי ❤

עוד עצה קטנה- אם יש לך פייסבוק יש שתי קבוצות אמהות נהדרות שמטרתן לתמוך בנשים עם דיכאון אחרי לידה או שחוות קשיים באמהות וגם לנרמל בדיוק את התחושות האלה. "את בסדר. תמיכה לנשים אחרי לידה" "מותר לך ; להיות יותר מאמא"