לא לשפוט,יש לי ילדה בת שנה ואני מכורה אליה ברמות קשה אחרי הצהריים היא תמיד איתי ,אף פעם לא עזבתי אותה לא לטייל עם חברות,או אחרת תמיד איתי כי אני מתגעגעת אליה אחרי הגן וחשוב לי לשבת ולשחק איתה.. מעכשיו אני במחשבות שאלד,מה יהיה? היא תרגיש בחסרוני הלב שלי ישרף מרגיש לי שלקחתי החלטה מהירה מידי להכנס להריון בלי לחשוב אולי שתגדל קצת. אוכלת תלב שלי מבפנים כי הלידה הקודמת שלי היתה מאוד קשה וארוכה וטראומתית,מי יודע..הפעם מה יהיה הלואי ויכולתי קיסרי כי הלידה היתה קשה והשאירה זכרון לא טוב. הלואי ולא ארגיש ככה חוסר אונים במקום לשמוח אחרי כל כך הרבה שנים

אהובה קודם כול חיבוק זה לא קל ..אבל תחשבי שעם כול ההתמודדות בסוף הבייבי והגדולה ההיו חברים טובים.והיה להם אחד את השניה.תדברי איתה על הכול.פתוח..ותתני לה להבין שאת הולכת כדי לחזור ביידים מלאות.קצת ביטחון והרבה אהבה💜 ולשתיכן ההיה הרבה יותר קל.מאחלת לך לידה בריאה וקלה💜