פריקה, לא להתעלם בבקשה…….. הקטנציק שיהיה בריא אוטוטו בן 9 חודשים, אין ספק שמאז שנולד חיי החברה שלי ושל בעלי קצת נזרקו לצדדים מכל מיני סיבות ולא מרצון.. הלידה הייתה טראומתית מאוד הייתי בדיכאון בעקבות הלידה הקשה , עד שהתאוששתי מהכל כולל הכל בזמן מקלחת גילנו לילד נפיחות באשכים נשלחנו למיון במיון נאמר לנו בקע מפשעתי וניתוח , וכמו כל אמא לתינוק שרק בן חודשיים וכבר צריך להיות על שולחן הניתוחים לא קל ולא פשוט נכנסנו לשוב מערבולת של אין ראש לכלום מלבד לטפל בילד , מאז הניתוח נהיו בעיות עם האוכל פעם אוכל פעם לא וזה לצערי עד היום… יש ימים טובים יש פחות ויש גרוע שלא מוכן להכניס כלום ושום דבר לפה.. אין חשק לכלום למרות שצריך להדחיק ולהסתכל על הטוב אבל לך תבין לב ותסכול של אמא.. כמובן שמהלך כל ה9 חודשים האלה אמא של בעלי לא הציעה ואפילו לא פעם אחת עזרה עם הילד גם שהיה חולה וגם שאני נפלתי חולה לא מעט פעמים, לא מגיעים אף פעם לא בטוב ולא ברע רק אם חס וחלילה הבן שלה חולה היא מגיעה, כי זה רק מה שמעניין אותה ותמיד תדע לנגן שמאוד מתגעגעת ומאוד רוצה לראות את הנכד שלה אבל לצאת מוקדם מהעבודה בשביל להכין ים של עוגות או מאכלים כי מחר כולם מוזמנים או היא מארחת זה בסדר אבל לצאת מוקדם בשביל להיות עם הנכד שלה זה חס וחלילה תמיד אנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליה ומה ששוכחים שהילד מכתיב את הזמנים ולא אף אחד אחר… וגם על זה כל שבוע מחדש נפתח ריב בייני לבין בעלי שזה כבר מאוס אבל בנושא הזה כבר השלמתי וב׳ה ותודה להשם שיש לי את ההורים שלי.. המשפחה של בעלי אפילו לא מסתכלת עלי בתור גיסה או כלה לוקחים אותי בתור צינור לילד ולתמונות שמקבלים במהלך היום מעבר לזה כלום בי לא מעניין אותם, וכמובן שאני משקפת את זה לבעלי כי באיזה מקום זה מפריע לי הוא כרגיל אומר תמיד שזה מה שאני חושבת, והראתי לא מעט הוכחות בהודעות שלהם…. בסופש האחרון הילד עם ווירוס שילשולים הקאות ב׳ה עברנו את זה ומאתמול להיות משלשל וטיטולים לא רטובים, היום לא נשלח לגן כמובן ונשארתי איתו בבית לדרוג לילד לטפל בו ובמקביל את מטלות הבית, וכרגיל למה שמישהו יבוא והסתכל עלי? ואז הוא הגיע ביציאה שהוא רוצה ללכת לראות משחק כדורגל עם החברים בזמן שאני עם לשון בחוץ ועדיין לא התקלחתי ורק מפרפרת סביב הילד. אז כבר התפוצצתי ואמרתי שנמאס לי שהיום זה היה אמור להיות היום החופשי שלי ובמקום זה טיפלתי והייתי בשביל הילד ובמקביל הזכרתי לו שאתמול קבעתי עם חברה וזה התבטל בעקבות המצב של הילד שזה לדעתי חשוב יותר מלצאת לבית קפה או סתם משהו אחר… וכרגיל תמיד אני אשמה אני במגעילה אני זאת שלא מתחשבת ואני זאת שסוגרת בבית…

אני ממש מזדהה איתך גם אני ילדתי תינוקת מושלמת והתחלנו מעקבים בבית החולים בעקבות מום בלב ש׳פתאום׳ התגלה רק יכולה להגיד לך שהתקווה והאמונה מחזיקים אותי גם חיי הזוגיות השתנו אצלי מקצה לקצה אני פחות אוהבת את בעלי ולפעמים מתעצבנת בסביבה אבל לפעמים אני עוצרת ואומרת תודה לאלוקים על הכל!!! לכל אחד יש את החבילה שלו, לא מאמינה שבשום משפחה לא עברו דבר כזה או אחר תחשבי מה אחרות היו עושות שיהיה להן תינוק, גם אם מדובר בניתוח של בקע מפשעתי שאגב שמעתי על מלא שעושים את זה וזה לא מסוכן. תמיד להודות על מה שיש לעשות חשבון נפש

ברור מודה על הכל ועל מה שיש, גם שקשה ולפעמים יוצאות מילים לא נעימות אני מיד מתפרקת הולכת מחבקת מנשקת.. הקושי והתסכול שלי זה שאף אחד לא מסתכל עלי!

אז תנתבי את האנרגיות לשם! לאיך לדאוג שיסתכלו גם עליך נניח תזרקי "כן גם שלומי טוב, תודה ששאתלם" בציניות, או "כ מישהי עובדת קשה כדי שהילד יפרח ככה ודואגת שזה יקרה" "כל הכבוד לאמא ש... הלבישה אוצו ככה / עשתה ככה וככה.." כן, תשבי את תצומת ליבם גם אלייך - אם זה באמת מה שמפריע לך, שלא מסתכלים עלייך גם.. וכשיעבור לך ההרגשה הזו שלא מסתכלים עלייך- תקדישי אנרגיות בלייצר לתינוקי שלך אמא מאושרת: ) אם צריך לצאת עם חברות לפעמים- תעופי על זה אם צריך שתצאי לקניות/להשתזף וואטאברר- תדאגי שהמשפחה הנחמדה תבוא להיות אותו כדי שתוכלי לצאת אבל אל תשכח ותממרמרי כל היום על דברים שהם בידיים שלך ואת יכולה להשפיע עליהם