פוסט פריקה, לא להתעלם בבקשה…….. הקטנציק שיהיה בריא אוטוטו בן 9 חודשים, אין ספק שמאז שנולד חיי החברה שלי ושל בעלי קצת נזרקו לצדדים מכל מיני סיבות ולא מרצון.. הלידה הייתה טראומתית מאוד הייתי בדיכאון בעקבות הלידה הקשה , עד שהתאוששתי מהכל כולל הכל בזמן מקלחת גילנו לילד נפיחות באשכים נשלחנו למיון במיון נאמר לנו בקע מפשעתי וניתוח , וכמו כל אמא לתינוק שרק בן חודשיים וכבר צריך להיות על שולחן הניתוחים לא קל ולא פשוט נכנסנו לשוב מערבולת של אין ראש לכלום מלבד לטפל בילד , מאז הניתוח נהיו בעיות עם האוכל פעם אוכל פעם לא וזה לצערי עד היום… יש ימים טובים יש פחות ויש גרוע שלא מוכן להכניס כלום ושום דבר לפה.. אין חשק לכלום למרות שצריך להדחיק ולהסתכל על הטוב אבל לך תבין לב ותסכול של אמא.. כמובן שמהלך כל ה9 חודשים האלה אמא של בעלי לא הציעה ואפילו לא פעם אחת עזרה עם הילד גם שהיה חולה וגם שאני נפלתי חולה לא מעט פעמים, לא מגיעים אף פעם לא בטוב ולא ברע רק אם חס וחלילה הבן שלה חולה היא מגיעה, כי זה רק מה שמעניין אותה ותמיד תדע לנגן שמאוד מתגעגעת ומאוד רוצה לראות את הנכד שלה אבל לצאת מוקדם מהעבודה בשביל להכין ים של עוגות או מאכלים כי מחר כולם מוזמנים או היא מארחת זה בסדר אבל לצאת מוקדם בשביל להיות עם הנכד שלה זה חס וחלילה תמיד אנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליה ומה ששוכחים שהילד מכתיב את הזמנים ולא אף אחד אחר… וגם על זה כל שבוע מחדש נפתח ריב בייני לבין בעלי שזה כבר מאוס אבל בנושא הזה כבר השלמתי וב׳ה ותודה להשם שיש לי את ההורים שלי.. המשפחה של בעלי אפילו לא מסתכלת עלי בתור גיסה או כלה לוקחים אותי בתור צינור לילד ולתמונות שמקבלים במהלך היום מעבר לזה כלום בי לא מעניין אותם, וכמובן שאני משקפת את זה לבעלי כי באיזה מקום זה מפריע לי הוא כרגיל אומר תמיד שזה מה שאני חושבת, והראתי לא מעט הוכחות בהודעות שלהם…. בסופש האחרון הילד עם ווירוס שילשולים הקאות ב׳ה עברנו את זה ומאתמול להיות משלשל וטיטולים לא רטובים, היום לא נשלח לגן כמובן ונשארתי איתו בבית לדרוג לילד לטפל בו ובמקביל את מטלות הבית, וכרגיל למה שמישהו יבוא והסתכל עלי? ואז הוא הגיע ביציאה שהוא רוצה ללכת לראות משחק כדורגל עם החברים בזמן שאני עם לשון בחוץ ועדיין לא התקלחתי ורק מפרפרת סביב הילד. אז כבר התפוצצתי ואמרתי שנמאס לי שהיום זה היה אמור להיות היום החופשי שלי ובמקום זה טיפלתי והייתי בשביל הילד ובמקביל הזכרתי לו שאתמול קבעתי עם חברה וזה התבטל בעקבות המצב של הילד שזה לדעתי חשוב יותר מלצאת לבית קפה או סתם משהו אחר… וכרגיל תמיד אני אשמה אני במגעילה אני זאת שלא מתחשבת ואני זאת שסוגרת בבית…

אמא שמנסה לעשות הכל ולהיות שם תמיד בשביל החיים שהיא הביאה.. משתדלת בכל אופן.. תודה מור❤️🙏

תינוק זה אינטנסיבי וטבעי שבא על חשבון דברים אחרים ועוד יותר כשעוברים תהליכים רפואיים כמו שהיה לכם מבחינת המשפחה שלו אל תבני על עזרה, לא כל חמות רוצה/יכולה לטפל בנכדים, זה לא אומר שלא אוהבת אותם

אני לא יודעת כמה זמן את מכירה את המשפחה שלו אבל קשר לוקח זמן לבנות, גם מה את עושה לשפר את הקשר איתם? את מצקשרת אליהם? מתעניינת? יוזמת? לגבי בעלך, אתם צריכים לשבת לדבר, לא בזמן הויכוח והכעס ולהחליט איך אתם מתנהלים בצורה טובה יותר שתתאים לכולכם

לאלי, תאמיני לי שאני לא בונה ולא חושבת ולא מבקשת עזרה, כשהיא באמת רוצה לעשות ולהגיע היא עושה את זה, אבל הכל נשאר על תקן המילים, וזה בסדר.. וללכת לשם שמסתדר ומתאים הולכים, אלי באהבה גם כל יום תגיעי אבל היא בעבודה עד מאוחר ואז כבר מגיעה לעיניים שלה, והיא לא מפסיקה לטחון את הבן שלה, וזה כבר מאוס.. כשהוא רואה את המשפחה של בעלי הוא יותר רוצה לבכות מאשר רוצה להיות בסביבה שלהם, הם אחת לחודש נפגשים כולם לארוחת שישי.. אני בתוך המשפחה הזאת כבר שנתיים, וברור שאני יוזמת מתקשרת בתקופה האחרונה לא כי באמת שאין לי זמן לעצמי אני סביב הילד תמיד והייתי חולה המון פעמים בתקופה האחרונה. הקשר שלי איתן תמיד דאגתי לשאול לשלומם לשלום הילדים בעלים, וזה לא היה הדדי, זה כאילו ״הדדי״ רק שהן צריכות משהו….