חייבת ל פ ר ו ק התחתנתי בגיל צעיר 21 הייתי בחורה של קרחנות!! שמחת חיים מטורפת לכל מקום שהייתי הולכת רק צחוקים לא היה חייב לשתות או להתמסטל באמת נהנת בכל מקום כל הזמן תמיד . מפה לשם התחתנתי ממש בתקופת הקורונה פתאום נהיינו סגורים בבית כל היום נכנסתי להריון הבאתי ילדה חמסה חמסה אני שרופה עלייה ! מפה לשם אני כבר שנה וחצי בבית כרגע בהריון שני בחודש די מתקדם . מרגישה שזהו נגמר לי בשמחת חיים האמיתית אני ממש מכריחה את עצמי לשמוח ולנסות להנות ! בעלי משתדל לקחת אותי למשפחה לעשות על האש ואני רק מחכה לחזור לבית אין לי סבלנות לאנשים לכלום.. וכואב לי כבר אף חברה לא בקשר איתי כולם נשואות אם ילדים כל אחת בפינה שלה ופשוט רע לי ככה.. יכולה להגיד לכם שכבר שנתיים לא יצאתי אם חברה לבד סתם ככה לצאת להנות . מרגישה כבולה .. ברור שלילדה אני לא מראה את זה בכלל תמיד משתדלת להראות לה שמחה לעשים שירים לרקוד אבל ברגע שהיא נרדמת שוב נכנסת לבועה הזאת אם עצמי ! כל כך חסר לי כל היציאות האלה להתרענן לנשום אוויר לא לכמה שעות !!!! ליום יומיים להרגיש קצת טוב אם עצמי באלי מגיע לי! תכף יש לי יום הולדת אמרתי לבעלי שחשוב לי שנצא רק אני והוא לעיר אחרת נשאיר את הילדה אצל אחותי (סומכת עליה בעיניים עצומות) והוא פשוט לא זורם אומר למה צריך ובלה בלה בואי נצא למסעדה וזהו . אבל לא באלי מסעדה לא רוצה באלי אוויר באלי לראות את הבחוץ לנשום לא לחזור לבית בסוף היום לצאת למקום כיף אוף להטעין את הנפש טיפה , והוא לא רואה בזה צורך. ואני כבר שבורה מבפנים רק באלי להיות שמחה ושהייה לי טוב .. מצידי ללכת לטיול לבד רק לצאת לנשום אוויר לשנות אווירה תכף עוד תינוקי יבוא ובכלל לא יהיה הזדמנות לצאת אוף בנות איך אתן מנהלות חיים ונשארות שמחות אבל שמחה אמיתית לא להעמיד פנים?

מצליחה להזדהות איתך אבל מוצאת שמחה גם בזה יש לי בעל שאני אוהבת וילדה שהיא החיים שלי ועוד אחת בדרך חשוב שתחזרי לקשר עם איזה חברה ופעם בחודש תצאי איתה

אני כרגע בת 28 , 4 חודשים אחרי לידה ראשונה . ויכולה להגיד לך שהשהייה בבית פשוט דופקת את המוח. מאוד קשה , פתאום אין לי חשק לעשות כלום. פעם הייתי מבשלת מנקה מסדרת יוצאת מבלה היום מגיעה למצב שאין לי כוח. והבנתי שאני חייבת בשביל עצמי לצאת לעבוד ולהחזיר לעצמי את הכוחות. אפילו בחופשת לידה שכולם מחכים להיות עם עוד אנשים ולצאת היתי מעדיפה להיות בשקט שלי . עברתי לידה מאוד קשה וההחלמה היתה ארוכה ומייגעת . היו ציפיות מהמשפחה בלידה ולאחריה והם נשארו בגדר ציפיות. כרגע רחוקה מאוד מהמשפחה והחברות בגלל שעברתי לעיר אחרת , שוקלים לחזור לעיר שגרתי בה כדי שלפחות תהיה לי קצת חברה. אבל באמת זה קשה מאודדד מציעה לך , קודם כל לצאת עם חברות או אחות , דודה ליום הולדת ליום כיף- אם בעלך לא רוצה . ובכל אופן לנסות לצאת לעבוד או למצוא שגרה כלשהי כי להיות בבית כל הזמן הזה זה שיגעון

אם חברות שלך באותו סטטוס כמוך של נישואים וילדים אני בטוחה שהן ישמחו לחזור גם לקשר זה חשוב מאוד חברות שיש את המקום הזה לברוח אליו לשחרר את השגרה של היומיום. לבעלך את חייבת להסביר שאת צריכה חופשה לנפש שלך והוא לא רוצה אישה עצובה ובדכאון פשוט תסגרי לכם חופשה תקבעי לו עובדה

וואי פשוט מזדהה איתך כלכך!! גם אני בול כמוך, התחתנתי בקורונה ואז היריון וילד ועכשיו גם ב״ה בהיריון שני מתקדם. אני מבינה אותך כלכך על הרצון לצאת , לשמוח , להגיש טיפה חופשייה . אני אומרת תתעקשי עם בעלך על משו שאת מרגישה שיהיה לך טוב ושמח , אני באמת מרגישה שכשיש לי את הדבר שמשמח ומשחרר אותי זה נותן לי כוח להיות גם בשביל המשפחה הקטנה שלי. תשתדלו לצאת יותר יחד כזוג בערבים וכזה, משחקי קופסה, דברים שמחזירים אותך קצת לימי הרווקות . בהצלחה אהובהה!! ❤️❤️❤️

מזדהה ממש ובאמת מה שעוזר זה לקחת פסקי זמן ,כל אחד כמה שהוא יכול /צריך

מבינה אותך♡ אולי תנסי לכתוב לו כמו שכתבת פה