אמא לצמודים (שנה וילדתי עכשיו) מאיפה לוקחים כוחות??? אתחיל בזה שתודה לה' על הכל מודה על הכל וכלום לא מובן מאליו! עד שנהיה קל עם הבת שנה הצטרף הנסיף הקטן ועכשיו גם איתה נהיה לא קל הרבה קנאה הרבה קושי בלילות כי התחילה גם מעון ופתחה חרדת נטישה עם הכל יחד והקטנציק עם הבעיות שלו גזים וכו מזוג ותינוקת שישנים לילה שלם למשפחה שלא יודעת מה זה לילה ממש חגיגה כל לילה הוא לבן איתם יודעת שזה תרופה וזה יעבור אבל עד אז מאיפה לוקחים כוחות? שנינו מותשים מאד ברמה של לא לתפקד תודה לעוזרות 🙏

אני אישית לא חוויתי את זה אבל מאוד רוצה.. יש לי כמה חברות שעברו את זה ואומרות שאומנם השנה הראשונה מאוד קשה, גם פיזית וגם נפשית עם צמודים וצריך הרבה תמיכה מהבן זוג והמשפחה.. אבל עכשיו הילדים בני 3-4 והם החברים הכי טובים, מעסיקים ומשחקים אחד עם השניה וזה נותן אפשרות לנוח.. זה באמת לעבור את התקופה הזו, התוצאה שווה את כל המאמצים.. בהצלחה 🙏🏻

יכולה להגיד, זה משתפר!! אצלנו הם הפרש שנה וארבע חודשים זה קשה עכשיו, נסו לקבל כמה שיותר עזרה מהסביבה... אבל זה נהיה יותר טוב ויותר קל בהמשך :). הדרך שלנו להתמודד עפ המצב, הוא לחשוב אסטרטגית רק על היום, ולחלק זמן שינה בין שנינו.. נניח שעה, אחד מאיתנו עם שניהם. והשני בינתיים ישן.. כשזמני האכלה אנחנו עושים ביחד. עוד פתרון, כשהקטן נרגע ונרדם, אחד לוקח את הגדול לסיבוב בעגלה והשני נח לו בינתיים.. כשאת לבד, תבקשי מהגדול לעזור בהחתלה, בלהחזיק לקטן את היד וכו.. הוא לא צריך להצליח, הוא רק צריך להרגיש שמצליח לעזור.. שלנו למשל היה לוקח חיתול ושם לקטנה על הבטן, והיינו אומרים לו כל הכבוד שעוזר לנו לחתל אותה..