*פורקת.. כועסת ופגועה מבעלי היתה פעילות לילדים היום ליד מקום שהוא מתנדב בו, ולקחנו את הבנות הגדולות לשם, ועל הדרך הוא לקח כמה דברים לשים במקום שהוא מתנדב בו. אני החלטתי לנצל את ההזדמנות ולהגיע לשם ברגל עם התינוק בן החודשיים במנשא בשביל הכושר, והוא לקח את הבנות באוטו לשם. הפעילות שהיתה שם היתה בערך 10 דקות, ואני הייתי עם הילדים בזמן שהוא היה במקום שהוא מתנדב, שם את הדברים דם וארגן קצת, עד כה סבבה. בגלל שהפעילות היתה קצרה ולא רציתי שהילדות יתבאסו לחזור הביתה מהר נשארנו קצת במקום שהוא מתנדב, והוא אמר שמתי שאני רוצה שאגיד לו ונלך ובינתים הוא הפעיל את הבנות לאסוף לכלוך שאנשים זרקו מסביב והבטיח להן פרס גדול. אני התחלתי למצות את העניין ואמרתי לו שבלי לחץ אבל עוד איזה חצי שעה נתחיל לזוז, אלא שאחרי שעה הוא ביקש שאלך עם הבנות לסופר ליד שיבחרו פרס, סבבה, זרמתי. עמדנו חצי שעה בתור (כל זה עם תינוק קטן במנשא), בדרך חזרה ראיתי שהוא לא נעל את האוטו אז כשהגעתי לקחתי ממנו את המפתחות ונעלתי ובאופן אוטומטי שמתי את המפתחות אצלי. אחרי עוד חצי שעה שאני יושבת ומחכה ומזכירה לו שאני רוצה שכבר נזוז והוא מתעסק בכל מיני סידורים ושיפוצים במקום, כבר התעצבנתי והתחלתי לשים את התיק על הגב ולהתקפל ואז הוא שואל אותי "אז את רוצה ללכת?" אמרתי לו "כן, אני כבר שעתיים מחכה ללכת" אז הוא אומר לי "אז תלכי. את יכולה ללכת ברגל או לקחת את האוטו". נשמתי עמוק והתחלתי לחזור ברגל כי לא רציתי שהבנות יחסרו איתו ברגל אח''כ (זו הליכה של 30-40 דקות). באמצע הדרך נזכרתי שהמפתחות לאוטו אצלי והתקשרתי אליו שאני חוזרת להחזיר לו את המפתחות ושיפגוש אותי באמצע אבל החצוף אמר לי "לא התכוונתי לחזור בחצי שעה הקרובה" ולא הסכים לקפל את הדברים שלו רגע כדי לפגוש אותי באמצע 😡😡😡 כאילו, כמה זה נראה לו קל להיות חודְשיים אחרי לידה, על כמעט אפס שעות שינה באופן יומיומי, להמשיך לתפקד כרגיל בבית, ללכת עם התינוק במנשא כל היום כדי שישן קצת ועוד לעשות הלוך חזור ברגל כמו חמור בלי טיפת התחשבות? כאילו שהוא לא חי איתי ולא רואה אותי ורק את מה שבא לו לעשות.. הוא מבחינתו טוען שלא הבין שחיכיתי להם כדי לחזור יחד ולא מבין למה בכלל חיכיתי להם ולא חזרתי, או למה בכלל רציתי שנחזור יחד אם לו ולבנות היה סבבה להישאר שם, ואומר שהוא לא צריך לספוג את זה אני מתוסכלת. באמת אני ההזויה פה שאני כועסת ופגועה ממנו???

את צודקת קודם כל אבל עצה קטנה אל תכעסי שהוא יחזור תתנהגי רגיל בערב תאכלו משהו ביחד שהילדים ישנים ותדברי איתו על זה בנעים תגידי לו שקשה לך אחרי לידה ואת רוצה שיראה אותך והכל

הוא מבין שקשה לי אבל מבחינתו שאני אמצא בייביסיטר שתוכל להיות עם התינוק כמה שעות בשבוע כדי שאני אתאוורר, שזה רעיון מאוד יפה אבל אפילו הוא לא מצליח לשמור על התינוק יותר מרבע שעה כי הוא רוצה לינוק כל הזמן. אני מרגישה שאני עושה הכל כדי לרצות את כולם ולתת לבית ולמשפחה את ה-200% שלי, ובעצם אף אחד לא סופר אותי כשאני רוצה או צריכה משהו. כאילו כל ההתמודדות שלי היא לבד.. באמת שאין לי טענות כלפיו כאבא, הוא ממש מטפל טוב בילדות הגדולות ודואג להן, אבל אני מרגישה שאני והתינוק כאילו נפרדנו מהמשפחה ואם יש לי בעיה אני צריכה לפתור אותה לבד

אני מנסה ללמד אותו לקחת בקבוק ומוצץ אבל לא ממש מצליחה. אני תופסת את עצמי מפנטזת על להפסיק להניק כדי לקבל קצת מהחיים שלי חזרה.. מצד שני קשה לי המחשבה שלא אתן לילד שלי את המזון הכי טוב ובריא, כמו שקשה לי לראות שהבית לא מתפקד כמו שאני רוצה, שהילדות לא מקבלות מה שהן צריכות ממני, שהבית לא נקי ומסודר מספיק וכו'...

תודה רבה ♥️ אנסה לשחרר ולעשות את זה