אני ובעלי ביחד כמעט שלוש שנים. אני מאוד אוהבת אותו באמת אבל היחסים בנינו מאוד מסובכים . הוא חושב שאני מציקה וילדותית ולא אחראית ואני מרגישה שאין בנינו עומק הוא לא אוהב אותי באמת מבפנים כמו שאמורים לאהוב .יש לי חור גדול בפנים והוא לא ממלא אצלי שום דבר . אין חיזור אין אהבה אין סיפוק אין פירגון להפך הוא תמיד מרגיש מעליי כי אני עדיין לא עובדת. אני כן קנאית לפעמים מעירה לו אם הוא מסתכל בפייסבוק או כל מיני דברים והוא מתחרפן עלי שאני חולת נפש ואובססיבית ושעשה טעות שהתחתן איתי במקום להגיד מילה טובה. כאילו די .זה הבן אדם ואף פעם לא תהיה בנינו אהבה מטורפת ובא לי מישהו שיעוף עלי שיחמיא לי שכן יקנא לי במידה שאני ארגיש שאני משהו בשבילו שיעריץ אותי. נמאס לי כבר לפעמים בא לי לחצות גבול עם גבר אחר( לא פיזי) אלא באמת שיהיה לי חבר נפשש ואין בי טיפת יצר של לבגוד באמת אלא רצון של ״ להעניש אותו על זה שהוא אף פעם לא רואה אותי. טיפול לא נלך בחיים ומליון דיבורים היו כלום לא עוזר

כשהכרנו היה מאוד כיף ביחד נהנו הרבה למרות שעדיין היה חסר לי שם עומק ותשוקה מצידו. חוץ מזה הוא בן אדם חביב על כולם ומכבד אני מאוד אוהבת אותו כי עברנו הרבה דברים משמעותיים התחתנו מהר הבאנו ילדה מהר כבר בתהליך של קניית בית . אני נקשרת למישהו ואין לי גבולות ככה אני . אני מתאהבת מהר וככל שהזמן עוסר ביחד זה חזק יותר

אבל אני ממש מתוסכלת וכבר עייפה נפשית מכל זה . הוא תמיד אומר אם לא הייתי אוהב אותך מזמן הייתי בורח המחמאה הכי גרועה שאפשר לקבל

אני עדיין עם הילדה בבית וגם חודש הבא אני חוזרת ללימודים.(אני סטודנטית) לומדת פעמיים בשבוע . מצאתי איזה משהו מהבית שאני אמורה להתחיל למרות שזה לא השאיפה שלי להיות כל הזמן בבית. אבל עדיין אם זה תלוי ביחס שלו אליי זה לא מעניין אותי

אולי באמת אני אתחיל לשוחח עם גברים או עם אנשים שאהבו אותי פעם באמת

נסו למצוא זמן לבילויים זוגיים. משפחתיים, זה מקרב ויוצר חוויות משותפות, גם אם את עדין לא עובדת, הלימודים זה משהו שלך וזה טוב שיהיו לך דברים שלך שתוכלי להתגאות בהם וגם לחזור הביתה לספר ולשתף

תשני גישה הכל יראה אחרת. את לא נותנת לו מנוח ממה שמספרת כאן . וזה בסדר לתת קצת ספייס