פוסט פריקה אני עצבנית, גמורה. מותשת. בעלי לא מבין אותי, מבקר אותי. אנחנו רבים המון. הוא לא נותן לי מספיק תשומת לב ולא מייחס חשיבות לדברים שאני מבקשת ממנו - ואני באמת לא מבקשת דברים גדולים. בכל ריב הוא מאשים אותי ואת ההריון שכביכול משגע אותי. לא באמת מקשיב למה שכואב לי. הגעתי למיון עם לחצים בחזה מרוב עצבים וסטרס. אני מרגישה לבד ועצובה כל כך. לא מצליחה להפסיק להתעצבן, לא מוצאת במה להיאחז. אין לי אנרגיה וכוחות אפילו כדי לפנות לשיחה עם מטפלת זוגית. אני מרגישה שזה עולה לי בבריאות וזה מפחיד..

מבינה אותך אנחנו באותו מצבבבב 😫😫

בול

תנסו להגיע לשיחות טובות , לשבת ביחד , לדבר על הדברים שמפריעים לכם אחד בשניה ולנסות לראות איך אפשר לתקן... אני יכולה להגיד לך שאני בהריון ראשון ובחודשים הראשונים שהיינו רבים הייתי מרגישה נורא! הוא אף פעם לא היה משאיר אותי לבד או מתייחס אלי לא יפה אבל את יודעת כמו כל זוג רבים ומוצאים עצבים אחד על השני... ולאט לאט למדנו לשלוט בעצמנו , קורה משהו איזה ויכוח נרגעים כל אחד בצד שלו ואחרי זה יושבים ומדברים, מגיעים למסקנות , ועכשיו שההריון מתקדם יש ימים שאני לא יכולה שאנשים יפנו אליי וגם הוא , והוא מבין שאני קצת משוגעת בגלל התקופה... נותן לי את השקט שלי, פשוט למדנו איך להתנהל אחד עם השניה שאנחנו במצבים לא נעימים, צריך לדבר על הדברים , ומציעה לך בכל זאת ללכת להדרכה זוגית , זה עוזר ונותן הסתכלות חיובית על הזוגיות, גם אנחנו עברנו את זה ועדין הולכים וזה עושה טוב לבית , את בהריון מותר לך להתעצבן ומותר לך להיות עם שגעונות והוא פה בשביל להכיל אותך , וזה גם לא בריא לך והוא צריך לשמור עליך ועל ההריון גם אם זה קשה...