פשוט מקנא בכל האימהות שיודעות להתנהל מול הילדים שלהן ושיש להם קשר טוב איתם לא יודעת אך להתמודד עם הבנים שלי (שנתיים וחצי ושנה וחצי) כל יום מחכה רק שייגמר היום לא יכולה איתם כבר לא יכולה 😥😥😥😥😥😔

למה מה קשה לך בהנהלות למשל

מאיזן סיבה

איזו*

איך את מגדירה ״קשר טוב״ עם אמא בגילאי שנה וחצי ושנתיים?

תמיד יש עליות ומורדות בקשר ויש תקופות קשות יותר ותקופות טובות יותר. גם אני עם הגילאים הללו בערך וזה סופר קשה. אם אין לך עזרה זה לחלוטין מביא אותך לקצה. אם יש לךעזרה תוודאי שאת מבקשת אותה רגע לפני שאת מגיעה לאותו קצה. אני רואה את ההורות שלי כלמידה מתמדת, תמיד ללמוד, לשמוע רעיונות חינוך ודרכי הורות שונות כדי שאוכל לבצע את התפקיד הענק הזה על הצד הטוב ביותר. אל תקשי מדי עם עצמך, נסי להבין אצלך מהן הנקודות שמטריפות אותך (זורקים אוכל ומלכלכים) ונסי למצוא דרכים יצירתיות להמנע מהן (לפרוש ניילון מתחת לכסא האכל). תהיי גאה בעצמך שאת אמא לצמודים ועושה את זה ורוצה להשתפר. זה מראה שאת אמא אמיתית ואוהבת. וגם מזכירה לך (ולעצמי) שהקשיים שהם קטנים כל כך עוברים עוד מעט. יצוצו קשיים חדשים אבל תגיעי אליהם כבר מוכנה יותר

הם פשוט ילדים קשים לא מצליחה להנות מהם לא נותנים לי חצי שניה של מנוחה לא יושבים לא נחים לרגע כמה אפשר לסבול את זה כבר כל היום אני מוצאת את עצמי עצבנית ומתוסכלת בגלל הילדים האלה

הדרכת הורים. ותשני את המילים שלך.. הם לא ילדים קשים אלא ילדים, התפקיד שלהם בחיים האלה זה להשתולל ולרוץ. הם לא קשים, הם פשוט ילדים. לכולם קשה עם הילדים כי אנחנו רוצות את הסדר שלנו והם... הם רוצים לשחק ולזרוק דברים ולהשתולל. במקום להגיד שהילד קשה תגידי שקשה לך להתמודד ולהבין מה הצרכים שלו. כל התמונה תשתנה ברגע שתסתכלי על זה מהזוית הזאת