לפעמים מרגישה לא ראויה להיות אמא... אשמח לדעת אם אני לא לבד. רקע- ילד ראשון שחיכינו לו המון זמן, איתי בבית עדיין ( גיל שנה) וכמובן חרדת נטישה אז רוצה רק אותי 24/7. אין לנו עזרה כל כך כי ההורים של שנינו רחוקים וזה רק סופשים וגם לא תמיד יוצא .. לצערי יוצא לי להתעצבן על הילד, לצעוק עליו ממש.. לצערי הרב גם יצא לי להפליק לו בטוסיק פעם אחת, לא חזק.. אבל קרה . המצפון חונק אותי על זה אבל אני מנסה לסלוח לעצמי כי אני באמת לפעמים מרגישה מאוד חנוקה, חסרת אונים. בעלי עוזר במה שיכול אבל כמו שהבנתן הילד רוצה רק אותי. בגדול הכל כולל הרדמות, מקלחת, רוב האכלות, לקום אליו בלילה, הכל עליי. אחרת? צרחות.. לא רוצה את אבא. כשאין ברירה אז אין ברירה אבל לפעמים הלב שלי יוצא אליו ואני פשוט מוותרת ולוקחת שוב פיקוד. בגלל העייפות המצטברת אני לא תמיד נותנת לו ארוחת מוצקים, יותר קל להכין בקבוק.. הוא כן אוכל את ה2 ארוחות ביום מוצק אבל לרוב את שאר היום לא.. אני משתדלת לשחק איתו , לפעמים ממש כיף ביחד אבל לרוב הוא פשוט זורק את הצעצועים, מפזר בכל הבית, הופך את הבית בגדול. אני הולכת לבקש עזרה מההורים, כי די קשה לי. חייבת קצת מנוחה לגוף ולנפש. אבל המחשבה שאני לא ראויה להיות אמא לא משחררת. ☹️

יקירה.. אני פשוט חושבת שאת צריכה חופש ולמצוא את עצמך. את הכי ראויה שיש. אבל כנראה שהגעת לשיא היכולת שלך.. מה עם להכניס אותו לגן או מטפלת חצי משרה? נשמע שאת חייבת את האוויר שלך בחזרה

מסכימה עם רוני מאוד. אם הוא יהיה במסגרת את תרגישי אחרת. לא כל אחת בנויה להיות עם הילד כל היום בבית, וזה בסדר