הגעתי למסקנה שאני הורסת את הזוגיות שלנו זה נטו אני איך שאני רואה שהכל טוב מתחילה לחפש ולעצבן אותו בכוונה עד שהוא לא מתפוצץ אני אשמה ורק אני אמרתי לו שיוותר ודי בוא נעזוב את הזוגיות נהיה רק הורים ודי אני לא מסוגלת יותר עם האשמה שאני מרגישה שאני אשמה בהכל והוא מבחינתו כבר התפוצץ אמר שאני חולת נפש ונמאס לו ואנחנו לא סיחד אין לי את כוחות כבר

לא הבנתי את רבה איתן בכוונה ואז מתפלא למה הוא מאשים אותך ?

איתו *

לא מתפלאה מבינה אותו אני פשוט לא יודעת לשחרר שהכל טוב יש לי הרס עצמי שאני חייבת להביא אותו לעצבים עד שיקום וילך אני תמיד עושה את זה

אז תלכי לטיפול חיימי דפוסי התנהגות אפשר לשנות אם רוצים.

מאוד מבינה אותך המקום הזה של הרס עצמי להיות במקום שטוב לך ולא להאמין שזה באמת קיים ואז לחפש בפינות לנסות למצוא את הסדקים וברגע שמשהו נשבר להגיד ״הנה! ידעתי! ידעתי שזה יהרס״ כנראה שנכווית הרבה בילדות או מבני זוג אחרים. קודם כל תשתפי את בן הזוג שלך תפתחי הכול, כמו אצל פסיכולוג ותסבירי לו ממה זה נובע כי ברגע שתקבלי את האמפתיה שלו גם תקבלי ממנו עוד הרבה דברים אחרים. דבר שני והכי חשוב פסיכולוג על אמת איש מקצוע יעזור לך לעבוד על זה ולהשתחרר מזה ואז כשתהיי בטוב, תוכלי לשהות בטוב הזה בלי לחפש דרכים להרוס.