גירוי יתר יכול להיות סיבה לחוסר סבלנות, זה לא פשוט להיות עם תינוקת שנה בבית. למה את לא מכניסה אותה למסגרת אם אפשר לשאול? שגרה גם לך וגם לה מאוד תעזור.

התמהמתי יותר מדי עם המסגרת ובסוף אין מקום בגנים שרציתי וגם בסביבה שלי מחכה אולי יתפנה אחרי החגים אם לא אני בבעיה אצטרך לחפש פתרון אחר

בנתיים עד שתהייה במסגרת... זה מאוד ברור למה את מאבדת סבלנות. זה בלתי אפשרי לשמוע בכי בלי הפסקה, לחיות יום יום סביב טיפול בתינוקת, להיות ברוטינה של טיפול - חיתול- האכלה- הרדמה- משחק- מקלחת- הרדמה, והכל סביב הילדה (שתהייה בריאה). ו קודם כל את במודעות... קלטת שאיבדת סבלנות. את אנושית! עכשיו בידיים שלך לעשות פעולות שיעזרו לך להיות סבלנית כלפייה. על כל אמא עובד משהו אחר. אצלי ואצל בעל אמרנו פה אחד כשאחד מאיתנו קרוב ללאבד סבלנות, אם אנחנו יחד מיד לקרוא לשני(גם אם השני היה יום שלם עם התינוק) ולהגיד לו קח אותו ! אני מאבדת סבלנות. אני הולכת לשתות מים. להירגע. קשה לי. לחלוק את הנטל כי עם כל האהבה, זו עבודה קשה! לדבר על הרגשות עם בעלך. לספר לו שקשה לך. מספיק לדבר על זה וזה משחרר. עוד משהו שעוזר לי זה מידי פעם להשאיר אותו עם בעלי ולצאת לסיבוב לבדדדד לבד לבד. לא משנה לאן! גם זה לא חייב להיות ארוך אם אין אפשרות. אבל תצאי! בלעדייה. שימי לך שיר טוב באוזניות/באוטו, ופשוט תשתחררי. יש נשים שעוזר להם עניין הטיפוח...להשקיע בשיער, ציפורניים, שופינג.. כל אחת והשחרור שלה. רק חלוקה בטיפול ולצאת יותר בלעדייה יעזרו לך להיות סבלנית כלפיה. את תחזרי עם כוחות.

ממש מסכימה עם מור ובהחלט שאין שגרה לא לך ולא לה אפשר להשתגע. פשוט קחי הפוגות יזומות והשתדלי לעבוד על עצמך. רגע לפני שאת צועקת תנשמי תשתי מים תבקשי מבעלך שיגש אליה. תעשי הכול שתכנס למסגרת!! אני הכנסתי אותה ב10 חודשים והחודש האחרון שהחלטתי כבר שאני מכניסה וחיכיתי שיגיע התאריך היה הקשה מכולם!!! הילדה צריכה מסגרת שגרה סדר יום וגם את תחזרי לחיים שלך לעבודה לראות אנשים. זה משנה חיים!!!! הגעגוע אדיר ואת פתאום אמא יותר נינוחה טובה ומשקיעה בזמן שלך איתה. ככה אני מרגישה