רגרסיה רצינית בשינה של שני הקטנים שלי.. הגדולה בת שנתיים פתאום לא רוצה מיטה שלה בשום אופן. הדרך היחידה לשים אותה שם זה להרדים על הידייים או לתת לה להירדם בסלון ואז להעביר אותה, וגם אז היא קמה פעמיים באמצע הלילה ובוכה ובגלל שהם באותו חדר ופוחדים שתעיר אותו אנחנו שוב מרדימים על הידיים או שנותנים לה להירדם בסלון.. ואז יש את הקטן בן 10 חודשים שהוא רק הלילה עשה סרטים שלא היו אף פעם. קם כל שעה וחצי בבכי מטורףףףףף צרחות כאילו מה כבר קרה לו.. שום דבר לא הרגיע אותו חוץ מבקבוק תמל.. וכל שעה וחצי בקבוק זה לא מרעב.. האם יש קפיצת גדילה בגיל 10 חודשים?! עוד משהו שעולה לי זה שאחותו הגדולה די מתעללת בו. היא תמיד דוחפת אותו מהראש ומפילה אותו לריצפה הוא לא יכול לסבול שנוגעים לו בראש כבר נגיעה הכי קטנה והוא צורח.. היום היו לו הרבה כאלה. אולי הוא מעבד את החוויות האלה בלילה וזה מה שגורם לבכי וההתעוררויות? ואולי זה לנושא אחר אבל מה באמת עושים כשהגדולה תפסיק את ההתעללות הזאת שהיא בעצמה רק בת שנתיים ולא מבינה את ההשפעות של ההתעללויות שלה ובכלל את הכוח שלה?!

בנוגע לגדולה, לא הייתי מוותרת לה. צריך הרבה מאוווווד סבלנות, וההתחלה תהיה קשה, אבל הייתי שמה אותה במיטה שלה, מסבירה לה שהיא גדולה וזה המקום שינה שלה. נותנת לה לבחור ספר ובובה, והיא תלמד לאט לאט לישון במיטה שלה. בנוגע לקטני, נשמע שיש לו ממש טראומה ויכול להיות שזה בא לו בחלומות. הוא צריך להרגיש בטוח שלא יקרה לו כלום, ונשמע שכרגע אין לו את הבטחון הזה, וכנראה זו גם סיבה שלא ישן טוב. הייתי מתמקדת בלתת לו תחושת בטחון, דואגת שהגדולה לא תוכל לגעת לו בראש . זה לדעתי כרגע יותר חשוב מהשינה. הרבה ידיים וחום ואהבה

קודם כל לגבי הבת שנתיים שקמה יותר מידי ולא רוצה לישון במיטה מוכר ביותר! הבן שלי גם הייתה לו תקופה כזו של כמעט חודש עד שהחלטתי שזהוווו מספיייקק העלתי למיטה שלו ומידי פעם נכנסתי אליו כי היה קורא לי ככה עד שנרדם וחזר להתרגל לישון במיטה.. הבנתי שכל הגילאי שנתיים ככה אגב.. לגבי הבן 10 חודשים אז שוב זה מוכרר בגיל הזה הבן שלי היה נעמד במיטה כללללל הלילה בכי צרחות שוב בקבוקים היה גיל קשה ששקלתי לקחת יועצת שינה ממש ברמה כזו הגעתי למצב שמאבדת את זה ואז התייעצתי עם אחת בטלפון שאמרה שבגיל הזה זה ככה וזה יעבור וככה באמת היה אחרי איזה שבועיים 3 כזה עבר לבד.. לא מוסבר

את יכולה גם לעודד את הגדולה להיות אחות טובה יותר, לבקש ממנה שתיתן לקטני נשיקה, ואז לעוף עליה במחמאות וחיבוקים. מבקשת ממנה שתלמד אותו איך משתמשים בצעצוע מסויים, ושוב מחמיאה לה ומעודדת. חשוב ליצור בינהם אינטראקציה חיובית.

הם מאז ומתמיד באותו החדר? או שהעברתם את הקטן רק עכשיו לחדר שלה? בגדול, נדרשת פה עבודה רצינית שלכם בלילה וביום, ואתם צריכים לדעת שזה יקח זמן והמון סבלנות. עבודה על שינה הלילות הראשונים הולכים להיות לבנים וקשים. אני רוצה שנייה לחלק פה כמה נושאים, שנשמע שצריך לבחון אותם: - אלימות של הקטנה כלפי מישהו אחר (עכשיו מול עכשיו שלה, אבל בהמשך יכול להיות גם מול אחרים) - ‏קשר מורכב בין הקטנים, הוא מפחד ממנה, היא מגיבה בצורה אגרסיבית כלפיו - ‏הקטנה בת שנתיים- מה שהופך כל נושא להיות מורכב ומרדני - ‏התגובות שלכם מול הילדים - ‏הקטן שנמצא בסביבה שמרגיש לו לא בטוחה - ‏השינה של הקטן כל פעולה "מרדנית" של ילדים קטנים, מסתכמת בסופו של דבר באופן שאיך אנחנו מגיבים לאותה פעולה. ילד לא מקשיב כששווה לו- יכול להיות שהוא מקבל בגלל זה יותר יחס (גם אם זה כעס), יכול להיות שהוא מפרש את התגובה שלנו כמשועשעים מזה, יכול להיות שמתלהב מהתגובה שלנו בגלל אלפי סיבות שאנחנו צריכים לנסות להבין מה היא.. לכן, בכל אחד מהנושאים, אתם צריכים להבין איפה התגובה שלכם מצליחה לרסן/ להתקבל אצל שניהם, ואיפה היא מעודדת את ההתנהגות (לדוגמא כשאנחנו נשברים ומוותרים, זה מעודד את ההתנהגות הלא רצויה) אלימות- אלימות אצל קטנים, היא תגובה קיצונית לתחושה מסויימת. ממה שאני מבינה הגדולה כנראה חשה תסכול, ומוציאה את זה על הקטן. אתם צריכים להבין מה מוביל אותה לנקודה הזו ואז לזכור שלה אין את הכלים שלנו יש לווסת את הרגשות שלה ולכן היא צריכה את התיווך שלכם: ראשית- אלימות לא משנה מה הסיבה, לא צריכה להתקבל. ברגע שמגיבה באלימות, אפילו אם היא ממש קלה ולא כואבת (לזרוק חפץ על מישהו, אבל פיספסה) צריך לעצור אותה, לקחת אותה מהסביבה הכיפית, להושיב אותה במקום משעמם, ולהגיד לה בטון חמור (לא צריך לצעוק) שלא מתנהגים ככה. אסור לדחוף אחרים, אסור להרביץ זה כואב ולא נעים. ככל שתעשו את זה יותר בשניה שזה קןרה, ותוציאו אותה מהמוד משחק (מניחה שזה קורה גם כשהם משחקים ביחד) היא תבין לאט לאט.. אם היא מדברת, נסו לבקש ממנה להסביר למה? את כועסת? את עצובה? הוא לקח לך משחק? את רוצה את הצעצוע שלו? לפי התגובה שלה תוכלו להסביר - זה בסדר לכעוס, גם אמא כועסת לפעמים, אבל כמו שאמכ לא מרביצה ודוחפת גם לך אסור.. וכו... שנית- מאחר ואלימות היא תגובה של רגש, תנו לגיטימציה לרגש- זה בסדר לכעוס, זה בסדר להתעצבן, את יכולה להגיד ולהראות שאת כועסת. אם היא מדברת, תלמדו אותה את המילים, אם לא, תעשו פרצוף כועס ותסבירו לה שכל פעם שהיא כועסת שתבוא אליכם ותסביר עם הפרצוף הכועס שכועסת. קשר בין אחים- את הקשר צריך לחלק לכמה גורמים בשביל לעבוד אם כל אחד מהם. הצד שלה לדוגמא: - איך היא מרגישה כלפיו- שוב לתת לגיטימציה גם לרגשות שלילים של כעס וקנאה, כל עוד היא לא פיזית מוציאה את זה עליו. אבל היא צריכה לדעת שזה בסדר. - ‏איך היא מקבלת יחס מממו- - לשים לב איך הקטן מתייחס אליה בפועל ולתווך מצבים חיוביים " אוי תראי הוא מחייך אלייך ושמח לראות אותך, איזה כיף שיש לו אחות כמוך" גם טוב כשהיא שומעת לפנות אליו "אץה מחייך לאחותך? איזה חמודה ואחות כיפית היא, נכון?" חשוב גם לעודד אותו לתת לה יחס " תעשה שלום לאחותך" - ‏איך היא עוזרת לו- כשילדים עוזרים (מרגישים שעוזרים) הם הופכים להיות ליותר אחראים. תבקשו ממנה חיתול, כשמחליפים לו, או שתתן לו את המוצץ, או את המשחק שנפל (כזה שהיא לא תרצה לשחק) וכו. חשוב להגיד לבקש ולא לחייב. הכוונה, אם לא רוצה לעזור איתו, זה בסדר והיא תריכנ לדעת של

תודה לכולן על התגובות. אחרי שקראתי מהבוקר אני מבינה שזה יושב בעיקר על קנאה ונראה ששניהם לא חשים במקום בטוח כל אחד מהסיבות שלו. אני מאוד מנסה לקרב ביניהם אם בחיזוקים, משחקים, עזרה זה לזה. ביחסים בניהם יש גם כעס ופחד אבל גם אהבה ורצון לשחק ביחד ולהתקרב. אני יודעת שיש לי עבודה לעשות בשחרור שלו. מהרגע שנולד ותקופה יחסית ארוכה היה לן רצף של חולי, ולאבא לקח המוווון זמן להתחבר אליו, הרגשתי שיש לו רק אותי, והוא באמת מחובר אליי בקטע פסיכי. הוא דורש המווון ידיים, ממש נדבק אליי. בגיל 10 חודשים זה כבר מעיק ונראה לי שהיא מרגישה שהיא מאבדת אותי בגללו. בכל היקיצות שלה בלילה היא באה רק אליי וכשבן הזוג ניגש הוא בוכה לו אמא אמא אמא. בכל יום אני נמצאת איתם לבד משעה 12 עד 18, יש להם שנצ בין השעות האלה, לפעמים מסונכרנים פחות או יוצר אבל כששניהם קמים הם נורא מתפנקים עליי ורבים עליי ולוקח יותר משעה עד שמשהו שם משתחרר אצל שניהם והם מתחילים לשחק ביחד. לפעמים משחקים יפה, לפעמים היא לא יכולה לסבול אותו ולפעמים היא דוחפת אותו ממש בלי שום סיבה. שניהם עומדים כל אחד בשלו והיא באה ודוחפת אותו. גם כאן יש לי עבודה. תמיד חשבתי שהדרך היא לקחת אותו ולתת לו תשומת לב במקום לה. כלומר במקום לכעוס עליה (שגם בזה קשה לי להתאפק! מאוד!) אבל עכשיו קוראת על הדרך לקחת אותה מהכיף… אנסה גם את זה.. אני מאוד מקווה שהסרטים שהוא עשה לנו בלילה יהיו חג פעמיים כי זה הרגיש כאילו בזה הרגע דחפו אותו והוא נותן מופע בכי של החיים, כל שעתיים בערך. אני עדין לא מבינה מה לעשות איתה בלילות. הם ביחד בחדר 4 חודשים בערך. הייתי מתה להתעקש איתה! בלילות אני או בעלי יושבים איתה במיטה זמנים ארוכים סיפור אחרי סיפור ובובה ושיר אחרי שיר והיא מתה מעייפות ובסוף קמה ונרדמת על הספה בסלון.. זה משהו גם של השבועיים האחרונים (היה בעבר וחזר שוב) היא ממש מתעקשת לישון איתנו. לא תירדם בספה בלי הנוכחות שלנו לידה. היא מסרבת ללבד. פעם כשזה היה קראתי שאח בחדר יעשה לה טוב ונראה שזה עשה משהו והפסיק לעבוד.. איך אפשר להתעקש בלי לפגום בשינה שלו?