תספרו לי אמהות יקרות.. איך אתן לא נתקפות בקנאה כשאתן רואות כמה זוגות אחרים מקבלים עזרה מהמשפחות (סבא סבתא וזה) ואתן בלי עזרה בכלל.. כל כך קשה לנו כבר! אני יודעת שאני בחרתי להביא ילדים וכל זה.. אבל כשאת רואה זוגות חברים או ברשתות שהמשפחות שלהם עוזרות להם כל הזמן ואת לא ישנת יותר מ5 שעות רצוף כבר שנה ו4 (וזה במקרה הטוב 5 שעות) ואת במירוץ סביב הזנב של עצמך זה קשה כל כך. לפעמים חושבת לעצמי למה בכלל עשיתי את זה לעצמי? ואז אני עוד שומעת הערות מהמשפחה של "אתם חייבים עוד ילד! אין מצב ילד יחיד מה פתאום" מתסכל אותי מאוד תספרו לי מה אתן חוות בנושא אשמח לשמוע שאני לא לבד💔

את ממש ממש ממש לא לבד . יש לי 2 ילדים ועוד אחד בדרך . אין לי טיפת עזרה מהמשפחה ובנוסף בעלי בקושי בבית הוא עובד עד שעות מאוחרות . אהה ואני עובדת במשרה מלאה. זה פשוט לא אשקר לך.. מה שכן אני לא מסתכלת על אחרים , למה זה טוב..? אני יודעת מעולה שיש כאלו שיש להם עזרה עם הילדים , בדיוק כפי שאני יודעת שיש אנשים עשירים יותר ממני / יפים יותר וכו ׳ הכי נכון זה להתרכז בעצמך ולהוציא מהחיים שלך את הטוב ביותר . לחיות במרמור לא מקדם. לי מאוד קשה והחלטתי לעשות עוד ילדים למרות שאין לי עזרה , גם מפאת הגיל וגם כדי שיגדלו יחד ויהיה להם כיף . אני מאמינה שגם לי יהיה יותר קל כשיגדלו.. אז מימלא אני בתקופה מאתגרת .. מה שכן כל דבר חולף , מיום ליום יהיה יותר קל. שולחת לך חיזוקים ומלא אהבה❤️ אנחנו לביאות!!! ושעושים הכל מאהבה מי יכול עלינו 😉

זה לא פשוט *

גם אני במצב דומה… רוב החברות שלי עם אמהות פנסיונריות או סתם ממש זמינות. לי אין את הפריווילגיה. זה קשה מאוד. אבל בכללי לא יכולה לומר שזה מעורר קנאה, כמו כן… עדיף לשחרר תחושה של ״אין לי עזרה״ כי זה נורא מתסכל. עדיף לגייס כוחות ולהאמין שמה שיש לנו נסתדר לבד. כי אנחנו יכולים. כך אני מאמינה, לאחר שהפנמתי שזה בעלי ואני לבד בסיפור.

אני תודה על התגובה🙏מקסימה את ! אכן נעים לראות שיש אמהות שלוקחות את זה לכיוון שלך ולמקום החיובי אני לא מצליחה לצאת מהמרמור..כל הזמן חושבת על החיים שהיו לי לפני כן ומה היה לי רע קודם.. אני אוהבת את הילד שלי כל כך ובכל זאת מוצאת את עצמי נואשת כבר לשקט ולזמן לבד עם עצמי ומתה שמישהו יגיד בואי, אני אקח אותו.. לכו לבית מלון קחו לילה תנוחו קצת.. יודעת מה? יקחו אותי לכמה שעות באיזה יום שבת שנצא להתאוורר לבד המירוץ הלא נגמר הזה מתיש אותי כל כך.. מקווה שאצליח להביא את עצמי להסתכל על הכל בחיוביות

תודה דידי 🙏 את צודקת

אני לא יודעת מה מצבך הכלכלי.. אבל את בהחלט יכולה באיזה ערב אחרי שהוא ישן להביא בייביסטר לכמה שעות ולצאת עם בעלך להתאוורר קצת . בת כמה את ? לפעמים גם הגיל משפיע.. שמביאים ילד לפני שמרגישים שמיצית את החיים אז יש תחושה כזו של החמצה .

אגב מאיפה את בארץ? אני מוכנה לשמור לך עליו . הוא בגן? בן כמה הוא?

את ממש לא לבד! גם לנו אין ככ עזרה... ההורים שלי עובדים וסבא וסבתא שלי מבוגרים, מגיעים לפעמים מרצון טוב ואז אני עושה בייביסיטר גם על הילדים וגם עליהם🤣 ועכשיו ברצינות, הבאתי ילדים בגיל מאוחר יחסית (30 פלוס) מבחירה וידיעה מוחלטת שעזרה לא ככ תהיה לנו. לא אשקר יש לפעמים רגעים קשים, נגיד עכשיו בחגים את מגיעה לארוחת חג לא יושבת דקה, בימי שבת שהילדים כל הזמן איתנו, אבל בסדר, זה מה יש, אני בחרתי להביא אותם לעולם וטוב שכך. לגבי קנאה, אני לא מקנאה באף אחת (גם בשאר תחומי החיים) כי אני יודעת שחבילה שלי היא הכי טובה והכי נכונה עבורי.

איזה מתוקה את ! חחח אני בת 30 ומצבנו הכלכלי לא משהו לא לצערי שנינו ללא השכלה עובדים במקומות עם שכר מינימום

אה ואני לוקחת עזרה בכסף לפעמים! נגיד למעון אני מכניסה בחצי שנה גג כי אני כל הזמן איתם ומבחינתי זאת גם עזרה בכסף וגם הם מועסקים שם.

מאיפה את ? אני יכולה לעזור לך אם את גרה באזור שלי .

תודה אירית 🙏 זה משהו באופי שלי הקנאה הזו חוץ מהבזוגיות שלי שתודה לאל שם אני מלאת ביטחון תמיד הייתי חסרת ביטחון ומסתכלת לצדדים לראות מה יש לי ומה יש לאחרין זה נורא חייבת לעבוד כל זה..

שמעי תמיד אצל אחרים החיים נראים אחרת כל אחד יש לו את החבילה שלו, מה שאצלך קשה, אצל אחרים קל אבל בדברים אחרים יש קושי שאת לא תרגישי נגיד עזרה מהמשפחה אבל מצד שני תלות מטורפת בהם ושהם עושים רע בדברים אחרים תזכרי שהכל זמני, את מדהימה שאת נותנת מעצמך ואת תראי שזה ישתלם לך בהמשך❤

אנונימית אני ממש מבינה אותך, אני הבאתי ילד ראשון לפני כמה שנים טובות, ורק עכשיו בהריון שני. חברה הכי טובה שלי ילדה לפני חצי שנה ילד ראשון וכבר מתכננת את השני. כי יש לה סבתא בהזמנה שעושה לה פעוטון וחוסכת לה ים כסף על מעון. בעוד אני כל השנים ממש רציתי להביא עוד ילד אבל פחדתי מההןצאה הכלכלית של מעון עכשיו 3 אלף שקל, ואני חייבת להכניס למעון אחרי כמה חודשים. והבנתי פתאום כמה נוח וקל ומשחרר וחסכוני כשיש עזרה כזו נגישה מההורים. אני יכןלה רק לחלום. והיא יכןלה להביא ילדים בלי חשבון כי יש לה ים עזרה, מעשית וכלכלית. כן זה צבט לי ממש כשהיא סיפרה שהיא מתכננת שני כל כך מהר אחרי שלי לקח שנים לקבל אומץ לעוד אחד. אבל נושמת עמוק ומבינה שכל אחד והחבילה שלו, וזה הנסיון שלי בחיים האלה

לגבי הקנאה - אני חושבת שזה ענין של תפיסה פשוט. ברגע שתביני שטוב של מישהו אחר לא לוקח מהטוב שלך אז הגישה שלך תשתנה . בעולם יש שפע שהוא לא מוגבל.. לכל אחד יש את החבילה שלו. גם אם את לא תמיד רואה את זה על פני השטח. לכל אדם יש קושי אחר שהוא חווה. ולקחת נקודה אחת ספציפית ממישהו - נגיד שההורים עוזרים ולקנא זה פשוט לא נכון. תחשבי שאותה אחת שאומנם יש לה עזרה מההורים יש מצב שלא מסתדרת בכלל עם בעלה .. או משהו אחר שקשה לה. ברגע שתביני שאין מושלם ושלכל אחד יש את שלו ללא קשר לאחר את גם לא תקנאי. ותדעי לך שזה דווקא עובד הפוך.. אני לדוגמא מסתכלת על חברה טובה שלי שיש לה עזרה ושמחה בשבילה , שהיא לא צריכה לחוות את הקושי שלי. הרי אם יהיה לה קשה גם , זה יוריד לי מהקושי? לא. ואני הרי אוהבת אותה אז מאחלת לה רק טוב ❤️ שתראי את הדברים ככה ותאחלי טוב ולא תתעסקי בקנאה שזה רגש שלילי.. את תראי את השינוי בחיים שלך. האמת שזו נקודה שאמא שלי חינכה אותנו מגיל קטן .. אומנם לא עוזרת לי אבל נתנה לי כלים לחיים. וזו גם התסכלות על הטוב

ועוד משהו.. תחשבי שיש נשים שלא מצליחות להיכנס להריון .. לצערי אני מכירה מישהי כזאת . שכבר מעל 12 שנה מנסה ואין לה ילדים. היא היתה שמחהההה מאוד לחוות את הקושי הזה עם ילד . העיקר שיהיה לה ילד. תגידי תודה אלוהים על הקושי! כי יש לי אוצר וזה שווה את זה🙏

אני בגישה קצת אחרת ממה שנכתב כאן. לדעתי אם אין לך עזרה בכלל גם לא מהבעל. אל תביאי עוד ילדים. למה לעשות את זה לעצמך? איפה את בכל הסיפור הזה?

בנות אתן מדהימות תודה רבה על כל התגובות וההשקעה שלכן בלנסות להוציא אותי מהבאסה מבלי להכיר אותי. איזה כייף שיש פלטפורמה כזו לפרוק ולדבר תודה רבה ! לקחתי את כל מה שכתבתן ואני מקווה שזה ישקע בי ואני אלמד לקבל את המצב כמו שהוא וגם להנות ממנו ולהבין שזו רק תקופה. 🥰🙏

כלכך מבינה אותך.. אצלי בעבודה, מישהיא עם אותו מצב משפחתי, אבל כששואלת אותה איך מסתדר עם החולי של הילדים והפסד עבודה בגלל זה, היא אמרה שמקבלת עזרה מאמא שלה.. אך, הקנאה.. רק התחלתי לעבוד וכבר נגמרו לי חופשת מחלה של הילדים..

אגב, מה שאני אומרת לעצמי, שבסופו של דבר, אני שם בשביל הילדים יותר מאשר האחרטת שמקהלות הרב עזרה.. וגם לוקחת בחשבון שההתחלה זה קשה, אבל אחר כך פשוט הם גדולים יותר ויותר קל..

זהו חייבת להוסיף שמגיל 3 בערך החיים אחרים לגמרייייי… אין את תחושת המחנק הזאת שיש שהם תינוקים. הבן שלי כיום בן 4 ואני ממש לא מרגישה אפילו טיפה חנוקה או משהו. וכשהוא היה תינוק היה מאוד מאוד מאוד קשה.

דידי חייבת להגיד שזה מעודד אותי מאוד מאוד לשמוע את זה 🙏😅 אולי אז אוכל לחשוב על ילד נוסף. כרגע מרגישה שאני פשוט אעשה נזק לבריאות הנפשית שלי ולזוגיות עם בעלי

לגמריי לא לבדדדד

אנונימית, חייבת להוסיף, סתם אולי זה יעודד אןתך שתדעי שלהביא ילדים, עם עזרה/בלי עזרה זה קשה נקודהה זה בחיים לא קל, גם אמא שיוצאת לעבוד או הולכת לבלות במקום להיות עם הילד שלה, זה תמיד תמיד תמיד קשה בלב ולפעמים האשמה יותר קשה מאשר התפקוד עם הילד נגיד לי יכולה להיות המון עזרה אם אני ארצה, מימון למעון, סבא וסבתא שמאוד רוצים להיות עם הילדה שלי כל הזמן אבל אני זאת שלא "משתמשת" בזה, רק כי אני לא מסוגלת בנשמה שלי לדעת שמישהו אחר עם הבת שלי בשביל שאני יוכל לנוח לא אשקר אני כן לפעמים שמה אותה שם אצלם למקסימום שעה בשביל לנקות תבית/סידורים , אבל גם רוב הזמן היא איתי, בחיים לא ביקשתי שיקחו אותה בשביל לנןח, לא מסוגלת עם זה נפשי, ומעדיפה כל היום להתרוצץ אחריה מאשר "לשחרר" אותה אבל להיות אמא לא משנה איזו סוג זה להיות סופרוומן וזה תמיד תמיד לא קל, גם אלה שמספרות שקל להן והן לא מרגישות את הילדים, זה רק סיפורים ואגדות ברור שבטבע שלנו אנחנו אמהות אמורות להיות בשבט, מוקפות באנשים ונשים שעוזרות ונותנות יד במה שצריך, שאשה אחרי לידה לא נשארת לבד בבית עם כל משק הבית על הגב שלה וגם תינוק שתלוי בה ב100% זה פשוט לא טבעי לנו המצב הנוכחי ולא פלא שכל אישה שנייה בדיכאון אחרי לידה , לכן אני ממש ממש ממש מבינה אותך!! מקווה שבחיים לא תקחי את זה כשיקול ללהביא ילדים או לא, כי אם כל אחד יחשוב על זה בצורה הזאת, בחיים אנשים לא ירצו להביא ילדים זה האושר שלנו בחיים ותכף הם גדלים ולא נרגיש ונראה אותם ונתגעגע לתקופה הזאת

דידי את ככ מעודדת, אין לך מושג כמה. אני עם ילדה בת שנה ו7 וילד בן 3 חודשים ואין לי אוויר, פשוט אין😅

וכמובן שאני משחקת אותה קול, לא אומרת שקשה, רק לאמא שלי ובעלי, אבל ככה בכללי מראה לכולם שאני לוקחת את זה בהליכה. וכולם מסתכלים עליי כמו מסכנה שהביאה צמודים, שזה מבחירה ד"א ולא בטעות. אבל בסדר, הכל אני מקבלת ומחכה לגיל 3🤣

מבינה מאוד, ולי היה רק אחד וסבלתי מדכאון רציני, הוא היה גם תינוק מאוד קשה ותלותי. היום כפרה עליוו עצמאי ופשוט כיף לי מהאמהות ונהנת מכל רגע. יש קשיים אבל לא משתווים לזה שהם תינוקים… מבחינת תחושת השחרור והחופש שלנו.

עכשיו אני בבטן עם השני.. ויודעת מה מחכה לי, אבל הפעם יותר בטוחה בשלה ואופטימית, כי יודעת ומבינה שזה ממש זמני וזה נהיה קל משמעותית עם הזמן.