זה כבר נהיה בלתי מסבל!!!!! כל דבר קטן הוא בוכה. אומרת לו אסור הוא צורח ובוכה בלי הפסקה, לא נתתי לו משהו הוא צורח ובוכה ( בן שנתיים) לא נשמתי נכון,הוא צורח!! סתם ככה!! אני כבר מותשת ואי אפשר להרגיע אותו. הוא נכנס לססיות של בכי בלתי פוסק!! מתחילה להרגיע אותו והוא עוד יותר בוכה ומתחיל מהתחלה. שומעת כל היום בכי וצרחות. אני כבר משתגעת

ככה זה גיל שנתיים האיום חח

זה יכבור אהובה זה תקופה אם עברת את השיניים והגזים זה קטן עלייך

ברוכה הבאה לעולם של בני השנתיים הם חושבים שהם מנהלים את העולם. תני לו להרגיש ככה אבל תגבילי את זה. נגיד...רוצה לנקות?אין בעיה ...או את המדף הזה עם סמרטוט או את זה..מה אתה בוחר? רוצה חטיף?אין בעיה... תתנהג יפה ואני אתן לך לבחור הממתק הזה או הזה? וכדומה גם נתת לו עצמאות וגם ילמד לקבל במאמץ

זה גיל שנתיים. את אל תתרגשי. זה בסדר שהוא בוכה! הוא לומד שלא תמיד המציאות היא מה שהוא רוצה, וזה מאוד קשה בכלים של ילד בן שנתיים. תחבקי, תכילי, אם הוא רוצה מרחק תני לו אבל פשוט תהיי שם עבורו. המטרה היא לשדר שזה בסדר להיות מתוסכלים או להיות עצובים. אלו לא רגשות שאנחנו נבהלים או מפחדים מהם, הם חלק מהעולם שלנו. כשאת משדרת שאת לא נלחצת, לאט לאט גם הוא לא. תנסי גם במשך היום לתת לו אפשרויות בחירה, שירגיש שהוא גם שולט בדברים ויש לו עצמאות ולא רק מחליטים עבורו. שיבחר אם אוכלים שלוק או קרטיב, ואז שיבחר צבע. שיבחר איזו חולצה הוא רוצה ללבוש (תוציאי 2 והוא מחליט), אם נועלים סנדלים או נעליים, אם נלך אחרי הגן הביתה או לגינה (במסגרת מה שמקובל עלייך). זה גיל קצת מתסכל אבל זה ממש תקין ♥️ וגם חולף.. את יכולה גם לקרוא באינטרנט על התקפי זעם (טנטרומים) בגיל שנתיים.

נסי לזהות מהם הדפוסים (בדר"כ יש קביעות) שגורמת לו להתפרצויות כאלו. אני למשל נמנעת מלומר לו "לא" בחזות. אם זה משהו שאני לא אוותר עליו, אני מוצאת דרך נעימה יותר לסרב: "הפתעה גדולה אני מרשה רק בשבת", "זו באמת חולצה נהדרת, אבל היא קצת חמה מדי, נלבש אותה בלילה", "עכשיו אמא לא יכולה, נשחק יחד אחר כך במטוס?" וכו'. לומדת לשאול אותו לפני כל דבר כמעט: רוצה שאחתוך לך את השניצל או להשאיר שלם? רוצה את הצלחת הצהודה או האדומה? רוצה לקחת את התיק על הגב או שאני אקח אותו בשבילך? ולפעמים אני לא יכולה לצפות את זה והוא אכן נכנס להתקף. זה התפקיד שלנו כהורים ללמד אותו איך להתמודד עם הזעם. אצלי נניח מותר לבכות, אבל אסור להרביץ ואסור לזרוק דברים. אחרי כמה זמן שהוא בוכה ואני לא מצליחה להרגיע, אני שואלת אותו "מה יכול לעזור לך להרגע? מוצץ? חיבוק מאמא? לשתות? לשכב במיטה?" את רשימת האופציות הזו בניתי איתו כשהוא היה רגוע וחשבתי יחד איתו מה יכול להרגיע אותו כשהוא כועס. לפעמים הוא ירצה עזרה להרגע ולפעמים הוא ימשיך לבכות. נראה לי כל אלו יחד אמורים לפחות להפחית את ההתקפים. ואז התקף או שניים ביום זה יותר נסבל. מקווה שעזרתי

תודה אהובות , על המענה והקדשה מזמנכן. ממש חיזקתן אותי אחת אחת❤️🌹🌹🌹