אנחנו בני 22, ביחד 6 שנים. הכרנו בתיכון, אהבה ראשונה, ואני ללא ספק בטוחה שזו האחרונה. זכיתי בגבר מדהים, מכיל, מפנק, אוהב אותי אהבת אמת טהורה, לא מפסיק לרגש אותי, שלא לדבר על המשפחה שלו. כבר 6 שנים שגדלנו והתבגרנו יחד. מהעלייה לתיכון, דרך הבגרויות והנשף, גיוס למסלולים סופר קשוחים בצבא, היציאה לקצונה של שנינו, ועד השחרור שלי וההחלטה שלו להמשיך בצבא כמ״פ לוחם שאני כל כך תומכת בה. כבר מזמן אני רואה אותו חלק בלתי נפרד מהחיים שלי ואני מאמינה במה שיש לנו בכל ליבי. אבל בקשר שלנו יש קיטוב מאוד ברור: אני טמפרמנט מטורף, פצצת אנרגייה, דברנית, והגבר שלי הוא ביישן, מאוד ביישן, צנוע כזה, לא משתף, לא מדבר הרבה כלפי חוץ, שקט נורא, בעיקר עם ההורים שלי. אותי האופי הזה שלו מאזן ומרגיע, בזה התאהבתי אז בכיתה י׳... אבל ההורים שלי פשוט לא מכירים אותו באמת. כשהתחלנו לצאת הם פשוט התעלמו מהנוכחות שלו כי הם לא האמינו שזה יימשך בכלל, אבל הם אף פעם לא ממש אהבו אותו. היום זה כבר ברור שזה הולך לכיוון חיים משותפים, ופתאום צצו קולות של ״את יכולה להשיג פי אלף יותר טוב״, ״את לא באמת מכירה שום דבר אחר״, ״דווקא הוא?״, ״מה את מוצאת בו?״.. מאז שהוא נכנס לתפקיד החדש אז זה גם ״את תהיי אומללה איתו כמו כל השנים האלה, במסלול, בשירות, ביציאה לקצונה, בתפקיד מ״מ, תחכי לטלפון בבית כמו מסכנה״.. הוא גם כזה של מחוות קטנות בשקט, מפתיע אותי וקונה לי ומחזר בלי השופוני הזה שאמא שלי שומעת עליו מבנות של חברות שלה.. הוא לא קונה לי תכשיטים בעשרות אלפי שקלים או בגדי מותגי עילית כי אני לא צריכה… הוא לא קמצן חלילה, פשוט משקיע ברגעים שלנו.. הוא שווה לי הכל. וזה לא שאני לא מאמינה שאני בקשר הכי מדהים שיש, אני פשוט לא מסוגלת עם זה שהקולות האלה עושים לי רע וכואב בלב. לא אנסה לשנות אותו בחיים, כלום לא יערער אותי לגבי החיבור המטורף שלנו ולגבי הרצון המשותף שלנו להתחתן בעתיד. אבל קשה לי מאוד עם זה שאין לי ברכה מההורים. מההתחלה זה היה ככה. כמה שהייתי גאה בו, היו מורידים אותי למטה. וכשהוא מגיע הכל טוב ויפה, אבל הוא עדיין מרגיש צורך לשאול אותי אם הכל בסדר בינו לבין ההורים שלי, ואני אף פעם לא מצליחה להגיד לו כן. הוא מרגיש לא רצוי אצלנו בבית, וזה אוכל אותי מבפנים. ההורים שלי לא פתוחים לשיח כזה בכלל וקשה לי מאוד לדבר איתם. בא לי שהוא יאהב לבוא אליי כמו שאני אוהבת לבוא אליו. ההורים שלו אימצו אותי לעוד בת בבית. מחר מחרתיים חתונה, ילדים, איך אחיה עם גבר שהמשפחה שלי לא אוהבת ובטוחה שהוא לא ראוי לי? ושהוא שונא להגיע לבית שלהם? קשה לי ממש, צריכה קצת לפרוק ולמרות התקשורת המושלמת שלנו, יש דברים שאני לא יכולה לספר לו (וזה גם באמת לא תלוי בו)

היי זה באמת ממש מבאס, תדברי עם ההורים שלך תסבירי כמה הם פוגעים בל ובכך רק מרחיקים. גם להורים שלי היו עניינים עם הבן זוג שלי חלק בצדק חלק פחות…אחרי חמש שנות נישואים ושתי בנות זה עבר להם ואני מרגישה שהם כן מעריכים אותו

תקשיבי ללב שלך, ההורים שלך חיו את חייהם התחתנו, זה שהם מתערבים לך בחיים יגרום לך חרטה גדולה במידה ותקשיבי להם, מנסיון אני חיה בחרטה שנתתי להורים שלי לנהל לי את החיים תאמיני לי הם אף פעם לא היו מרוצים, עכשיו אני רק מתחילה את החיים ואני תכף בת 40

מה הסיבה שהם לא אוהבים אותו? רק בגלל שהוא שקט?

עם כל הכבוד להורים שלך(ויש כבוד...)את הולכת לחיות איתו את כל החיים ולא איתם... אז נכון זה מבעס אבל אולי אם תדברי איתם משהו ישתנה,הם יסתכלו עליו בפן שונה ממה שהסתכלו עד עכשיו

תלכי עם הלב שלך גם ההורים שלי לא קיבלו בברכה את בעלי והוא אהבת חיי והתחתנו לכי עם הלב והשכל הישר שלך את יודעת מה טוב לך

את הולכת לחיות איתו ולא איתם, אם הכל טוב ביניכם והוא טוב כמו שאת מתארת והם רק לא ״התחברו״ אליו אז חד משמעית להמשיך איתו. בסופו של דבר הם יאלצו לקבל אותו ואולי ילמדו לאהוב אותו בהמשך אחרי חתונה כבר כמה הולכים להורים? יש את הפינה שלכם

כיום את גרה עם ההורים או דאת כרה איתו? אני שואלת כי זה חשוב , ואני אסביר לצה.. הייתי באותה מערכת יחסים מבחינת האופי כלומר אני בדיוק כמוך מלאת אנרגיה והוא היה אדיש לא מדבר ... היינו גם מהתיכון ביחד והרגשתי שזה פשוט זה! אחרי 4 שנים החלטנו לעבור לגור יחד, זה היה שיא המרגש עבורנו .. בהתחלה היה סבבהנ ומושלם... לקראת אמצע -סוף השנה התחלתי להבין שמשהו פה לא טוב לי.. פתאום הבנתי שהוא אדיש מידי עבורי . מישהו אחר התחיל איתי (כיום הוא בעלי) ולאקס שלי לא היה אכפת אפילו ... זה משהו שהפריע לי ברמות.. והבנתי שזה לא בשבילי. אז הטיפ הוא לנסות לגור יחד ורק אם תרגישי בטוחה בחיים המשותפים שלכם אין שום סיבה להקשיב למה שאומרים... ואם פתאום תרגישי שזה פשוט לא זה (כמו שאני הרגשתי) זה גם בסדר לעשות צעד של פרידה , כי הכל לטובה ואת יודעת שניסית לעשות את כל מה שאפשר! סליחה על החפירה ושיהיה בהצלחה

ואגב גם אני הייתי בת 22 כשעברתי לגור איתו.. שנה אחת הספיקה לי בכדי שאבין שזה לא מה שאני מחפשת ..

לא הייתי מקשיבה להורים. את מתארת פה את אהבת חייל, גבר שמתעניין, מכיל ואוהב אותך מאוד ואת אותו. וזה בעצם שווה הכל. אז ההורים אומרים, אז אומרים! תמיד יגידו אבל את זו שתצטרך לחיות את הבחירה בסוף יום יום ולא הם. ממליצה לך להקשיב רק למה שאת מרגישה וללב שלך, נכון זה מבאס ברמות שאין תמיכה של ההורים. אני רק יכולה לדמיין. ולא רק שאין תמיכה אלא כל היציאות האלה שעושות רע על הלב… מבינה אותך מאוד. אבל את זו שחיה איתו ויודעת איזה אוצר יש לך בידיים, אז שחררי. הוא לא יאהב לבוא? זה זמני. כשבסוף תבחרי בו ותגיעו להחלטה שהוא פור לייף בשבילך ולחתונה - להורים שלך לא תהיה ברירה אחרת אלא לקבל אותו. להבין שזה מה שהבת שלהם רוצה ולהתמודד. בהצלחה אהובה שלי.

אתם נשמעים זוג מדהים! בהצלחה!

מזכיר את אחיין שלי. קחי את הדעות של ההורים שלך שניזונים מסיפורי סבתא וכו' או מהמדיה צבעי אותם בכחול וזרקי לים. שמרי על הטוב שיש לך!!! נשמע בחור ערכי שאוהב אותך באמת. ולהבא שפותחים איתך תשיחה הזו תבקשי חד וחלק שיאהבו את מה שאת אוהבת שישמחו שיש להם בת שהיה לה רק חבר אחד ולא קפצה ממקום למקום ואם זה קשה לכם אבא,אמא לפחות אל תהרסו לי. סיימתי תשיחה קומי ולכי. וככה שוב ושוב ושוב. בהצלחה, ויאללה חתונה!!

לפי מה שאת מתארת הוא נשמע ילד טוב וזה מה שאת צריכה.אז מה הם רוצים שתצאי עם עבריין? את חיה איתו ואת יודעת מי הוא . בסוף הם יבינו שזה הגבר שלך ויקבלו אותו וגם יאהבו אותו ממש אין להם ברירה .

מבאס

לתת י

חחח הפוסט הזה עלה גם בקבוצה בפייסבוק.. מוזר

בהנחה שהסיפור אמיתי את צריכה ״לגדל ביצים״ מול ההורים שלך, לעשות איתם שיחה רצינית, להעמיד אותם במקום ולפקוח להם את העיניים שאת ״ילדה גדולה״ ולהציג להם את כל מה ששיתפת כאן, איזה גבר מדהים מצאת לחיים שלך. מבטיחה לך - שגבר מדהים שיזדקן ביחד אתך שווה יותר מכל ברכה של הורים. אם הם מצליחים לערער אותך, תחשבי עם עצמך למה ותעשי את ההחלטות הנכונות עבורך. בשום אופן לא לתת להורים לחבל בעתיד שלך ובזוגיות שלך.

כלכך קשה למצוא גברים טובים היום… כנראה ההורים שלך מתרשמים מהשופוני ומהחיצוניות ( באופן טבעי) לפי הקשר שאת מתארת חבל לפספס אותו… תשבי לשיחה רצינית עם ההורים שלך ותסבירי להם מה את מרגישה ו שקיבלת החלטה ושיכבדו

את נשמעת מהממת !!!! והוא לא אמיתי. איך בעלי אמר לי? ״ויעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו בשר אחד״ בעלי אמר לי- אוותר על כל המשפחה עבורך וזה אמור להיות הדדי. לא אומרת שכך צריך להיות אבל במשפחות שלא מותירות ברירה הן מפסידות.

מבאס מאד. יכולה לעודד אותך שאת בעלי ההורים שלי בכלל לא אהבו ולא הבינו מה מצאתי בו,מאותה סיבה, הוא שידר משהו אחר,לטענתם הוא היה רדוד.... היום הם הבינו מי הוא ושהכי חשוב שהוא מכבד ואוהב את הבת שלהם וגם כמובן לא רדוד כמו שסימנו אותו בהתחלה. היום מאוהבים בו ב"ה. תני לזמן לעשות את שלו,זה תקופה מאתגרת אבל את יודעת מה יש לך בידיים ולכי עם זה עד הסוף

אחותי לכי עם הלב שלך ושתדעי שברגע שהם יראו שלך טוב ואת שלמה- הם ירגעו ויתאהבו בו גם. מה שחשוב זה שאת לא תתעררי מזה..

קודם כל איזה כיף שזכית באהבה אמיתיתשטוב לך בה ואת בטוחה בה, זה לא מובן מאליו! דבר שני אולי הייתי מראה להורים את הפוסט הזה בדיוק וזה היה מסביר להם הרבה גם עליו, גם על כמה שהוא טוב לך וגם על כמה קשה לך שהם לא מקבלים את זה זה תלוי מה הסוג של ההורים שלך אבל אולי זה אופציה...

.

כרגע הם מנסים להוריד אותך ממנו ברגע שתתחתנו הם כבר יהיו עסוקים במה שיש ויפתח להם הלב והעניים עליו ומאמינה שיאהבו אותו😍