אני בזוגיות כבר 3 שנים, מתוכם אנחנו כבר גרים ביחד שנתיים ורבע. (אני 27 והוא 26). פוסט פריקה/תהייה. מהחודש הראשון שפגשתי אותו הבנתי עם מה אני מתמודדת. הוא בחור אהוב וחברותי, מוכשר ובעל ידיים טובות וטכניות, אבל מעולם לא עבד בעבודה סדירה. רוב ההוצאות המשותפות הן עלי. אני סטודנטית שעובדת ב2 עבודות. המשפחה שלו לעיתים עוזרת, אבל הרוב תחת אחריותי. היו לו מספר חודשים שהוא עבד במהלך הקשר שלנו, אבל בעבודות שלא החזיקו יותר ממספר חודשים או שבועות. כרגע הוא יותר משנה וחודשיים לא עובד. חלק מהסיבות שהוא מתקשה לעבוד הם התמודדות נפשית שלא מאובחנת באופן מדויק. יש לו כישרון והוא לא בחור טיפש, אבל הוא מעולם לא הצליח לעבוד בעבודה סדירה לאורך זמן מאז הבגרות, לא אדם יציב נפשית. הוא מעשן קנאביס באופן קבוע. הוא הרבה פעמים עושה השלכות על כל מיני דברים שהוא עושה לא טוב, או שלא מסתדר לו, בהם כעסים לא מעטים מושלכים עלי, אבל יודעת שזה דפוס שלו כי גם עם המשפחה שלו הוא ככה. הוא לא עושה זאת מרוע, הוא באמת אדם טוב, אבל לא יציב ומושפע מאחרים ביתר קלות, בעיקר מאנשים לא טובים. מסרב להתחיל טיפול סדיר למרות שזה גם מה שהרופאים המליצו. הוא ער במהלך הלילה וישן במהלך היום רוב השנה האחרונה. הוא בקושי מתראה עם חברים, לפעמים מקיים שיחות חסרות משמעות עם זרים באפליקציה. מתחילה להישבר בי הסבלנות. במהלך כל הקשר הייתי שם בשבילו, לא לחצתי עליו לעבוד אלא רק לטפל בעצמו כדי שיוכל לקיים אורח חיים משמעותיים, הוא טס לחו"ל על חשבוני לשבוע, תמיד הייתי מתווכת בינו לבין המשפחה שלו שלפעמים לא הבינה את המצב הנפשי הרע שהוא נמצא, נסעתי ועשיתי איתו כל מיני סידורים ודברים קטנים רק כי אני יודעת שהוא לא רוצה לעשות לבד, בבית הוא בקושי מסדר אלא רק עושה את הדברים שקלים לו כמו תליית מדפים או לנסות לתקן ולשפצר דברים בבית. לאחרונה הוא התחיל יותר ללחוץ ולשאול עם כמה גברים נפגשתי בעבר. מודה שבפעמים קודמות שהוא שאל זה הרגיש לי לא בנוח, ולא הייתי רוצה לענות לו. לא מרגיש לי שהעבר שלי זה עניינו, אותי מעניין ההווה. בעיקר שזה בעבר הרחוק ואני מעולם לא שוחחתי עם גברים אחרים במהלך הקשר, כאשר אני יודעת שהוא כן שוחח עם נשים בזמן שהיינו בריב. הוא התחיל השבוע שוב להציק לי על השאלה הזאת, וכשעניתי לו את התשובה האמתית הוא התחיל לשפוט אותי עלי לגבי זה. אותי זה לא עניין עם כמה נשים הוא היה, ואני יודעת שזה מספר יותר מכפול ממני. לא שפטתי אותו מעולם על דברים אחרים נוספים שיכולים להיחשב מאוד לא מוסריים שהוא ביצע בעבר כשהיה יותר צעיר. הבנתי שיש לו עבר בעייתי כבר בחודש הראשון שיצאנו, והוא בעצמו אמר לי "מה שהיה בעבר הוא בעבר", אבל ההתאהבות שבתה אותי. הוא לא מצליח להבין שאין היום כמעט נשים בלי התנסות מינית בכלל, או שחווה מעט התנסות מינית. כמו שלא ראוי לשפוט גברים לפי מספר הפרטנרים/ות כך גם לא ראוי לשפוט נשים. מבחינתו זה פאקטור חשוב פתאום. אני כבר לא יודעת מה לעשות. באמת שניסיתי את הכל, כל הדברים שיכולים בשביל להחזיק את הקשר. עכשיו הוא התחיל כמו בהתקף פרנויה, מחפש ומסתכל על הודעות מהעבר במכשירים הפרטיים שלי בכל מיני מדיות שונות במהלך הלילה (נשאר ער במהלך הלילה). התחיל לחקור יותר, לומר שאנשים זרים אומרים עלי לשון הרע על דברים שמעולם לא קרו. אני יודעת שההתנהגות גם חלק מההתמודדות הנפשית שלו, השלכה שהוא עושה עלי, המחשבות המעוותות הן לגמרי שלו כשבמהלך שעות הערות הוא עושה לרוב כלום ושום שבר, נשאר בעיקר בבית. מעציב אותי שהקשר לקראת הסוף שלו, בעיקר בטונים כאלה לא נעימים כשהוא מאשים אותי על לא עוול בכפי. הוא לא חושב בצורה רציונאלית, הוא באמת זקוק לטיפול ומסרב לטפל בעצמו, ועדיין עצוב לי לסיים את הקשר ואת כל מה שבנינו ביחד. עם הרגשה מאוד עצובה, כמו שכל ההשקעה שלי בקשר הזה יורדות לטמיון. אני באמת אוהבת את האדם שהוא, אמפתית כלפיו ומכילה את הצד הקשה שלו (שיכול להיות מלווה בהתקפי זעם), מחבקת ואוהבת ללא תנאי. אני לא מושלמת ואף פעם לא אהיה, עשיתי טעויות בעבר ובטוחה שבעתיד אני עוד אעשה. היו פעמים שבהתקפי הזעם שלו השבתי לו בחזרה ולחצתי על נקודות שאני יודעת שיכאב לו. מבקשת סליחה כשפוגעת ומנסה לעשות את ההכי טוב שלי איתו, מכפרת ומפצה. תמיד גם בעומס של 2 עבודות ולימודים, כשבעצם הקשר איתו הוא כמו עבודה נוספת. לא יודעת איך להוכיח שאין לי אחות, להוכיח שהדברים שהוא אומר עלי לשון הרע לא נכונים. לא יודעת עד כמה נכון עבורי להמשיך עם הקשר הזה. מעצבן אותי שכל הדברים הטובים בנינו ביחד נעלמים בתוך כל זה. הוא כמו נתקע במצב רוח דכאוני שרואה בעיקר שחורות, לרוב עם תגובות שליליות כשאני מנסה להגיב באופן חיובי. קורע לי את הלב שהוא מתנהג כפי שמתנהג כי זה לא הוא, זה כמו שד שמשתלט עליו, והוא לא תמיד מצליח להשתלט עליו, נותן לעצמו להיסחף בלופים של מחשבות, כשרוב הזמן הוא הרי ער לבד בלילה. לאחרונה זה גם משפיע על השינה שלי, הוא נשאר ער וזה מחזיק אותי ערה עד מאוחר, או שהוא מעיר אותי בלילה אחרי שנרדמתי, על אף שאני עובדת מוקדם בבוקר. כשטוב לו טוב לנו, אנחנו יצרנו ויוצרים ביחד דברים מדהימים, גם חוויות כיפיות ומבחינה מינית אנחנו מאוד מתאימים. אבל יש את המצב הנפשי שלו. קשה לי לשחרר למרות שאולי זה הדבר הנכון.. יש כאן עוד אנשים מתמודדי נפש עם התקפי זעם שכן מצליחים להביא את עצמם לטיפול? ואם כן מה עזר כן להגיע לזה? או נשים/גברים אחרים בזוגיות כזאת בה צד אחד הוא המתפקד העיקרי הצד השני פחות מתפקד בגלל זה?

נשמע שלקחת על עצמך את תפקיד “המטפלת״. אני אהיה חד משמעית וישירה- שחררי אותו! ניראה שזהו בנאדם מורכב מאוד!!! שיהפוך לך את החיים לאומללים אם תהיי נשואה לו ויהיו לכם ילדים. את צעירה מגיע לך משהו טוב יותר בהצלחה

אני אגיד לך בהכי קצר והכי ישיר תסרחי לפני שיהיו לכם ילדים ואז מה? תפרנסי אותו ואת הילדים והוא ישב בבית? ככה את רוצה לחיות לברוח ומהר

הייתי בזוגיות כזו במשך 7 שנים שכמובן התחילה בחלום ורוד ועם הזמן התדרדרה למה שאת מתארת בערך יש לי רק בקשה אחת ממך תעזבי וכמה שיותר מהר את פועלת מחמלה ורחמים וההבנה שאין לו כלום בלעדייך וברגע שתלכי האדמה תשמט לו מתחת לרגליים אבל - וזה האבל הכי חשוב שיש את מוותרת על עצמך את מכבה את עצמך ומצמצמת את מי שאת בשביל להיות בשבילו כל החיים לפניך - אל תקברי את עצמך במשהו שלא מגיע לך , ככה את מדמיינת את העתיד שלך ? ניסית הכל כדי להרים אותו אבל מי שלא רוצה לטפל בעצמו לא יתן לאחרים לטפל בו יש מצב שאפילו העזיבה שלך תגרום לו להתאפס עת עצמו ולרצות לעשות בשביל עצמו כי את כבר לא שם כדי שהוא ישען עלייך, ואם לא אז כנראה שגם איתך הוא לא היה מתרומם מקווה שתעשי את הבחירה הנכונה במשך לפחות שנתיים ידעתי שזה נגמר מבחינתי ונשארתי שם בשבילו כי לא רציתי לעזוב אותו לבד בגלל התלות שלו בי ורק קברתי את עצמי יחד איתו הייתי אדם כבוי בבית ואחר לחלוטין מלא שמחה ואנרגיות בחוץ היום אני נשואה לגבר מדהים בזוגיות מושלמת שגם ממלא אותי ולא רק שואבת עם ילד שהוא כל עולמי ונסיכה בדרך מגיע לך יותר ! בהצלחה ❤

חד משמעית מסכימה עם הבנות שכתבו מעלי! אין תקנה, הבחור לא מעוניין לטפל בעצמו ולחיות חיים נורמטיבים, זה להכניס ראש בריא למיטה חולה, ואת תצאי מזה חולה בנפש אם לא תברחי!

מסכימה עם התגובות לפניי. את בת הזוג שלו לא המטפלת שלו.. ונשמע שאת נשארת איתו מרחמים תוך כדי שכנוע עצמי שהוא בן אדם טוב. נשמע שהוא יותר פרזיט ממתמודד נפש במיוחד כשהוא לא מעוניין לקבל טיפול. אל תהרסי לעצמך את החיים, תפרדי ממנו ותתקדמי הלאה.

אני ממש חושבת שמשהבנות כתבו לגמרי נכון אני מתמודדת עם בעל כזה יחסית כן לא בדיוק הוא גם מאחרי צבא לא הצליח לעבוד מסודר באף עבודה והוא חכם בטירוף בן אדם עם אייקיו מאוד גבוהה אבל הוא כן עובד תמיד והוא שקל לא מבקש ממני לעצמו לדברים המשותפים שלנו ולילדה ברור כול אחד שם חלק אבל הוא בכל זאת עובד ובכל זאת מחזיק את עצמו עכשיו סוף סוף מצא עבודה יותר טובה וזאת הפעם הראשונה שמחזיק בה הרבה זמן אבל הוא לא מוותר מבחינתו לעהוד בסופר העיקר לפרנס את המשפחה הוא פשוט יש לו מדי פעם התקפי דיכאון וחרדה כי הוא לא הצליח בכלום הוא ניסה כל מני דרכים ונכשל בדרך עשה טעויות בגיל צעיר יותר שהשפיעו עליו להתקדם ולסיים ללמוד תואר. אבל ויש אבל גדול הוא בחיים לא ישב על הכסף שאני עובדת כמו חמור כדי להרוויח ולא משנה מה גם אם יהיה לו הכי דיכאון בעולם

ממה שאת מתארת זה לא משהו רגעי (כמו דיכאון אחרי לידה) זו התדרדרות שכבר תקופה נמשכת צר לי להגיד לך אבל הספינה הזו טובעת ואת איתה זו לא מערכת זוגית. אתם לא שווים. הוא לא שם לתמוך בך אם הוא בקושי תומך בעצמו. עם כל הצער מסכימה עם הבנות שמעלי אם הפרידה שלכם לא תעיר אותו כלום לא יעיר הייתי מכינה נפשית את המשפחה שלו לפני. 🫂❤️

את בן אדם כל כך טוב באמת , את לא אמורה לעבוד בשבילו , הוא לא מעריך אותך . ואני חושבת ברגע שתגידי לו שזה נגמר והוא יהיה לבד תוך כמה ימים הוא יבין בדיוק מה הוא פספס ויחזור ואז תגידי לו אתה רוצה לחזור תתחיל לעבוד ותתחיל לטפל בעצמך . את לא אמורה לעבוד בשבילו , מה יקרה שיהיה לכם ילדים את תעבדי ותטפלי בהם והוא יהיה בשלו.

ואגיד לך בתור אחת שגם יוצאת עם בן אדם שלוקח גראס , זה משבית אותם הם נתקעים ולא מתקדמים עם החיים שלהם .

לפעמיים שאוהבים מישהו , לא רואים כמה מוותרים על עצמנו . את חייבת להתעורר על החיים שלך לפני שיהיה מאוחר מידי

נראה לי שכולן כתבו לך ממש ברור. סליחה על הבוטות אבל הגיע הזמן שתתעוררי על החיים שלך! את מבזבזת לעצמך את הזמן, את השנים הכי יפות שלך ואת החיים על גבר שלנצח ולעד תיאלצי לטפל בו. החיים האלה כל כך יקרים, והזמן שעובר לא חוזר! הוא פשוט לא חוזר, כל יום עובר והזמן הזה לא יחזור. לא נשמע שהוא עומד להשתנות, אז למה להכניס את עצמך למיטה חולה מראש? תעשי משהו טוב וחכם עבור עצמך ותברחי מהקשר הדפוק הזה.

יש לכם ילדים?

תגידי לו שלום ויפה שעה את קודםםםם

יקירה , אני חושבת שאת התמכרת לתפקיד המטפלת בקשר הזה, תקראי את מה שכתבת כמה נתינה ללא כל תמורה . את יותר מידי מכילה , יותר מידי מבינה , יותר מידי מטפלת בו. את צריכה להסתכל עליכם כעל שווים בקשר מכל בחינה וזה לא שם. הוא לא עובד , ואת צריכה להכיל ולממן. הוא לא מטפל בעצמו, הוא לא עושה כלום בבית . הוא רוב היום מתבטל .. ואת מסתכלת על היותו אדם טוב. מה עושה אותו לטוב עבורך?? איפה את ?? למה הפכת לשקופה ? עכשיו הבעיה החמירה והוא עוד בא אלייך בטענות על העבר שלך במקום לחבק את הקשר איתך ולעשות הכל שתהי איתו. כשהוא לא מתנהג יפה את משליכה את זה על הבעיות שלו, גם את התקפי הזעם שלו את מכילה . לצערי אני אשווה את זה למישהו שיש לו בעיה נפשית אחרת שגורמת לו להטריד מינית, אז נקבל את זה ונגיד בסדר זה נובע מהבעיה שלו? ממש לא.. בשורה תחתונה את מנסה לטפל במישהו שלא מעוניי לטפל בעצמו . שבמקום להרים את עצמו נופל למקום הנוח ולשיעמום ואת יודעת מה אומרים? ״הבטלה מביאה לידי שיעמום והשיעמום לידי עברה ״ לא סתם הוא מתעסק בעבר שלך, הוא פשוט חי בתוך ריק אחד גדול. ואני לא מדברת על זה שאת מכילה גם את זה שהוא דיבר בעבר עם נשים. אני אגיד משהו שאולי יפתיע אותך , אבל את עצמך צריכה טיפול . את צריכה מטפל/ת שירים אותך , שיראה לך כמה את שווה וכמה מגיע לך להיות שווה בקשר ולא ליפול למקום המטפל. אני לא יודעת מה את לומדת ובמה את עוסקת אבל יתכן שיש לך נשמה מטפלת ואת צריכה ללכת לתחום הזה. בזוגיות תישארי שווה בין שווים . בהצלחה

את נשמעת בת זוג מדהימה, באמת. אבל את משקיעה כל כך הרבה, פיזית, כלכלית ורגשית, במישהו שלא מוכן להשקיע בך חזרה. אני מבינה שאת ממש אוהבת אותו, אחרת כבר היית בורחת מזמן. אם את חושבת שבאמת יש לכם עתיד ביחד ושהוא יהיה שונה אם יקבל טיפול תגידי לו שאת עוזבת אלא אם הוא יילך לטיפול וימצא עבודה. אתם אמורים לנהל חיים משותפים ולגרום אושר אחד לשני, וזה לא המצב כרגע. בטח שאת לא אמורה לפרנס אותו במשך שנים ולהיות המטפלת הרגשית שלו. שיוכיח לך שאת חשובה לו כמו שהוא חשוב לך ויטפל בעצמו. אחרת ממש אין לך מה להישאר שם

וואי אחותי, עברתי בדיוק את מה שאת מתארת כאן לפני חמש שנים. הייתי עם הבחור שלוש שנים ובכל השנים האלה הוא לא עבד יום אחד אפילו!! גרנו ביחד והכל היה עליי, קניות, טיולים, דלק, הלוואות ומה לא.. הבנאדם סבל מocd והיה ננעל על משהו ולא משחרר ממנו , בזמן סקס היה פתאום עוצר ודופק לי שהוא לא יכול להמשיך כי הוא מדמיין אותי שוכבת עם האקס שלי- משהו הזוי ביותר! אז, אהבתי אותו והייתי עיוורת אבל היום במבט לאחור אני לא מאמינה איך נשארתי איתו שלוש שנים ובזבזתי שנים כל כך יפות עליו!! אני נכנסתי להריון ממנו, הריון ששנינו רצינו ופתאום הבנאדם קיבל רגליים קרות ואמר שלא מוכן כרגע לילד נכנס לדיכאון לחץ עליי לעבור הפלה וזה מה שעשיתי. היום אני כבר ברוך השם נשואה עם ילדה ותשאלי איפה הוא?? באותו המקום חי על חשבון ההורים לא עובד לא מחזיק מעמד בזוגיות פשוט כואב לי עליו. תברחייייייי כמה שיותר רחוק כל עוד את יכולה את תראי שיהיה לך הרבההה יותר טוב לבד עם כל שהקושי שיהיה בהתחלה אבל זה יישתלם לך בסוף❤️❤️❤️

לסיים את הקשר ומהר.. את לא מטפלת, אלא בת זוג ובעתיד אמא לילדים.. תדאגי לעצמך ולעתיד יציב. מה שכרגע זה לא נראה

לא הבנתי מה את עושה איתו בכלל הוא לא שווה אותך מגיע לך הרבה יותר אשכרה שנה שלמה ישן ומעשן ואת צריכה לקרוע את עצמך בשבילן תפרדי כמה שיותר מהר

אם הייתם נשואים עם ילדים הייתי אומרת לך להלחם וכל מה שכרוך בזה. אבל לפי הפוסט אני מבינה שאתם לא נשואים ובטח שאין ילדים בתמונה, אז למה לסבול?. הוא (כנראה) לא ישתנה, זאת הכלה מה שנקרא. בנימה אישית אכתוב לך שבעברי (לפני כמעט 10 שנים) הייתי בזוגיות כמעט 5 שנים פלוס אירוסין, שלא יצאו לפועל בסוף. מאוד הזדהיתי עם המשפט שכתבת "לוותר על כל מה שבנינו". בכיתי "על עלמה שבנינו" המון המון זמן. היום אין מאושרת ממני שהדברים קרו כמו שקרו. אני נשואה לגבר עם התאמה מאוד טובה, פלוס שני מתוקים. הכל מסתדר לטובה גם אם כרגע קשה לראות את זה.

ממש לברוח

תברחי כל עוד נפשך בך!!!!. מנסיון

לברוח! לא מובן מה את עושה איתו