חייבת לפרוק… הילד שלי עוד שבועיים בן חצי שנה . בהתחלה הילד אהב ממש ידיים, הוא נכנס למסגרת ולאט לאט התחיל להירדם בלי ידיים. יש פעמים שהוא נרדם לבד ויש פעמים שאני שוכבת ליד הילד שלי כדי להרדים אותו . הוא התחיל טעימות לא מזמן , ועכשיו אוכל בבוקר ובצהריים ארוחות מלאות ללא תוספת בקבוק . ההורים שלי הגיעו ביום שישי לארוחת ערב , בעלי סיים לאכול אני עדיין לא, ביקשתי ממנו שיוריד את האמבטיה אבל הוא ביקש ממני למלא אותה כי הוא לא יודע את הטמפרטורה של המים אז אני מלאתי. ביקשתי ממנו שיעשה לו בקבוק . בקיצור קילחתי את הילד הלבשתי והאכלתי. (בדרך כלל נרדם ישר אחרי הבקבוק בערב לפני שהולך לישון) הפעם לא נרדם אז השכבתי אותו לידיי וניסיתי להרדים אותו עד שנרדם , שמתי אותו במיטה והצטרפתי לשבת עם ההורים שלי ובעלי. יום שבת נסענו למשפחה שלי , הילד שלי לא היה לו טעים המרק בצהריים אכל אולי 2 כפיות אז השלמתי לו בקבוק . לאחר מכן ראיתי שהילד ממש עייף ולא מצא את עצמו אז לקחתי אותו לחדר שינה וניסיתי להרדים אותו ללא הצלחה עד שנרדם באוטו בדרך חזרה לבית . אמא שלי כל הזמן מעירה לי , בקטע שסתם דוגמא בארוחת ערב שביקשתי מבעלי למלא לו אמבטיה והוא לא ידע את הטמפרטורה אז היא אומרת שהוא לא יודע כי אני לא נותנת לו לעשות את זה בבית בכללי, היא מעירה לי על זה שאני מרדימה את הילד שלי שאני שוכבת לידו ואני מסבירה לה שזה לא תמיד ככה ויש פעמים שהוא נרדם לבד . אז היא אומרת לי אין לי מה לדבר איתך אני טוחנת מים . היא מעירה לי על זה שאני האכלתי אותו במרק שלא רצה ועשיתי לו בקבוק . היא אומרת לי את מסרסרת את הגבר שלך , אישה כמוך בסוף תיהיה עוד 10 שנים רווקה אומללה אם חד הורית . היא כל הזמן מעירה לי על איך להתנהג עם הילד שלי . זה כבר ממש פוגע בי ואני אומרת לה שאני יודעת איך להתנהג עם הילד שלי . הילד שלי החוקים שלי . אמא שלי כל הזמן מעבירה עלי ביקורת וכל הזמן, כל הזמן פוגעת בי . אמא שלי אומרת שאני לא הייתי צריכה להכין לו בקבוק אחרי המרק (שאולי אכל 2 כפיות) היא אומרת הילד שלך לא רזה ( וגם זה דואגת להגיד לי שהילד שלי שמן) . היום הגננת אמרה שיש לילד שלי פצעים סביב הפה , הגננת רוצה לשלול שאין לו מחלה פה וגפיים . אמרתי את זה לאמא שלי , היא אומרת שהגננת מפגרת והיא לא מבינה כלום מהחיים שלה . ממש קשה לי כבר שכל הזמן מעבירה עלי ביקורת . ואם זה לא הולך בדרך שלה אז היא עושה לי פרצופים ולא מדברת איתי . אין לי מושג כבר מה לעשות . הגעתי למצב שכל מה שהיא אומרת לי אני אומרת לה טוב טוב טוב רק כדי שתפסיק .

רק את יודעת מה הכי טוב לילד שלך. הגיע הזמן קצת להעמיד את אמא שלך במקומה בנושא הזה ואם היא בוחרת להפגע ולא לדבר בהצלחה לה נראה כמה זמן היא תחזיק במשחק הזה

תמשיכי לכשות את מה שאת עושה ותעשי מה שטוב לך אהובה ואת עושה את זה מצוין !! ההורים תמיד יהיה להם מה להגיד , פשוט להגיד טוב או להתעלם זה לא יפסיק תמיד יגידו ככה ויגידו ככה

אני מגיעה למצב כזה שהיא כבר גורמת לי לדמעות , ואני מתחילה לאכול עלי סרטים שאני לא אמא טובה . אני לא רוצה לגדל את הילד שלי כמו שההורים שלי גידלו אותי ויש סיבה . לא תמיד קיבלתי חום ואהבה מאמא שלי , אמא שלי היא איזה קשה שאפילו קשה לה עם עצמה . אני אמרתי שאני יגדל את הילד שלי הפוך ממה שגידלו אותי . אני רוצה לגדל את הילד שלי בחום ואהבה ואני לא רוצה לחסוך ממנו שום דבר

אישה*

בסוף את אמא של הילד, לא אמא שלך. לא כל מה שהתאים כשאת היית ילדה מתאים היום, אם הילד שלך צריך אותך לידו כנראה שאת יודעת את זה ומה זה שווה את הכאב לב שלך ושלו? אמא שלך יכולה לנסות להעיר ולהגיד את נקודת מבטה, אבל חשוב שתדעי שבסוף רק את יודעת מה טוב לילד שלך, את איתו רוב הזמן ובאמת אל תתני למה שהיא אומרת לערער אותך. אני למדתי להגיד לחמותי על כל דבר כןכן וללכת לעשות את מה שטוב לי. אני יכולה להגיד לך שלגבי המים בעלי אומר לי כל הזמן שהוא מפחד שהוא יעשה טעויות כשאני אלד, ושהוא לא רוצה לגרום למצב שהוא פוגע בילד שלנו, בעיניי לא קורה כלום אם את ממלאה את המים או עושה קצת יותר. כל אחד ומה שטוב לו. כל עוד טוב לך עם בעלך וחלוקת התפקידים שנשמעת לי ממש בסדר וטוב לך עם הילד שלך לפי השיטות שלך תעשי מה שטוב לך! ולגבי הפצעים, אני באמת לא רופאה אבל שווה לבדוק כדי לשלול מאשר לגרום שחלילה הילד שלך לא יקבל את הטיפול שהוא צריך..

תודה חשוב לי לשמוע את זה . ❤️

אני לא יודעת איך היא הייתה בילדות שלך, אבל נשמע שההורות שלה לא מיטיבה, ואפילו הורות רעילה. אני מצטערת שאת חווה את זה. הביקורת שלה היא תוצאה של בעיה שלה. משהו אישיותי או הפרעה כלשהי. וזה מאוד עצוב שהיא לא יכולה להיות אמא טובה לבת שלה. אני ממליצה על טיפול בשבילך, בשביל להתמודד עם זה. בסופו של דבר המטרה היא להגיע להבנה שאי אפשר לשנות אותה, וצריך להתאבל על הקשר איתה שרצית שיהיה ולא היה (או לא מתקיים כרגע). ולהתמודד עם מה שכן יש. טיפול גם יכול לעזור לך להגדיר גבולות מולה. פיזיים ורגשיים. למשל, כשהיא אומרת לך מה לעשות, את לא צריכה להסביר לה. את יכולה להגיד טוב טוב, ואת יכולה להגיד ״אני אגדל אותו איך שאני רואה לנכון.״ או אפילו להגיד ״לדעתי הדרך שלי נכונה ומצוינת, אני אמא נהדרת.״ ואת גם תמיד יכולה לסיים את השיחה. את גם יכולה להחליט לדבר או להיפגש איתה פחות, וכשאת מדברת איתה, פחות לשתף אותה. תזכרי שזו לא אשמתך. את אמא נהדרת, ואת מכירה את הילד שלך. העניין הוא לא האמהות שלך, אלא האמהות של אמא שלך.

סתיו ריגשת אותי באמת ❤️, תמיד חלמתי שיהיה לי קשר טוב עם אמא שלי ונוכל להיות חברות טובות ושאני יספר לה הכל , בסופו של דבר זה רק נגדי . היה לי חסך אמא מה שנקרא בתור ילדה ואני לא רוצה את זה לבן שלי .

ממש מסכימה עם סתיו אני יודעת שקל להגיד "אני הייתי אומרת לה כך וכך.." ובפועל כשעומדים מול אמא כזאת זה נורא קשה לעמוד על שלך או אפילו להאמין במה שאת עושה.. אבל עם כל הקושי והמטענים הרגשיים את צריכה להציב לה גבול, גם אם זה במחיר שהיא תיפגע או תעשה פרצופים.. אם לא תציבי את הגבול זה רק ימשיך ויחמיר במשך כל החיים. אין שום סיבה שאת תרגישי רע כל הזמן ותחיי בתחושה שאת לא טובה מספיק, רק כי לה יש מטענים רגשיים שהיא מנסה להשליך עליך. נשמע שאת אמא מדהימה, מחוברת לאינטואיציות שלך ויודעת הכי טוב מה נכון לילד שלך ואיך לגדל אותו. אל תפקפקי בעצמך ואת בטח לא צריכה עצות מאמא שלך לגבי הורות מיטיבה

תודה רבה אלמונית . אני עושה את המיטב לילד שלי . אפילו בעלי לא מבין למה היא כל הזמן מתערבת אומרת לי אל תתייחסי , אבל בפועל כן זה מאד קשה לא להתייחס במיוחד שהיא חושבת שהילד שלי הוא שלה . אני מאחלת לי ולבן שלי שבאמת יגדל על הערכים שלי ואמא שלי לא תנסה לשנות אותו זה הפחד שלי

כן זה ממש קשה לא להתייחס וזה מאוד פוגע 😔 אני חושבת שההתייחסות צריכה להיות לא ממקום של אולי אמא שלי צודקת, אולי אני אמא לא טובה, או לנסות להצדיק את עצמך מולה. וגם ההתייחסות לא צריכה להיות לדברים עצמם שהיא אומרת, כי היא תמיד תמצא מה להגיד. לדברים עצמם אין משמעות אלא לעובדה שהיא מתייחסת אליך בצורה פוגענית. ההתייחסות לדעתי צריכה להיות ממקום של - זה ממש עצוב וכואב שאמא שלי לא רואה אותי. שהיא רואה רק את עצמה ומתייחסת אליי ואל הילד כאל שלוחה שלה. זה הכאב שצריך להתמודד איתו. תזכרי תמיד מי את, שאת אמא מדהימה ושאת יודעת מה טוב לילד שלך. ואם את חוששת שהיא תשפיע עליו, אז בהחלט היא יכולה לראות אותו פחות. את יכולה לצמצם ביקורים, במיוחד אם את רואה שהיא מנסה להשפיע עליו או לשנות אותו (עכשיו הוא עוד קטן אבל בעתיד אם היא תעבור את הגבול את תדעי). זה לא יהיה קל כי את תרגישי אשמה והיא בטח גם תגרום לך להרגיש אשמה. אבל תסמכי על עצמך, שאת שומרת על הבן שלך. את האמא עכשיו. השליטה וגם האחריות בידיים שלך. אם אמא שלך תזיק לילד שלך, יש לך את הכוח והיכולת לעשות שינוי.

ואני חייבת להגיד שאני קצת מזדהה. הבת שלי בגיל של הבן שלך (5 חודשים ושבועיים). אמא שלי לא אדם רעיל, היא באמת אמא נהדרת, אבל יש לה את המקומות שבהם היא ביקורתית ולא קשובה, ולא מכבדת את הסמכות שלי כאמא וחושבת שהיא יכולה לעשות החלטות בשביל הבת שלי. ואני מציבה לה גבולות מאוד ברורים למרות שזה ממש קשה ואני מרגישה ממש אשמה ואפילו בוכה על זה וכואב לי. אבל אני אומרת לעצמי שאני שומרת על הבת שלי, ואני פה האמא. ולאט לאט אמא שלי מתרגלת שזו הבת שלי ולא שלה, שאני האמא ושההחלטות הן שלי. לא בטוח שאמא שלך תתרגל אבל היא יכולה כן להסתגל לגבולות שאת מציבה. ואם לא, אז יש לך את השליטה לשמור על הגבולות האלה.

צודקת במליון אחוז. כמובן שאני מפחדת לא לפגוע באמא שלי , גם מתוך כבוד וגם אני יודעת שהיא כמובן תעשה לי פרצופים וזה יהיה מלווה באפליה בין האחיות שלי . בעבר היא הייתה משוויצה באחיות שלי, מעלה תמונות רק איתן ברשות החברתיות ואני לא מוזכרת כאילו אני לא חלק מהמשפחה , בעבר הייתי עוסקת בספורט ובאיזשהו שלב החלטתי לפרוש מהספורט , וגם היה לי חבר באותה תקופה (בת 17) . אמא שלי ממש התעצבנה על זה שפרשתי מהספורט ולא דיברה איתי 5 שנים על זה . אני אטמתי את הלב לאמא שלי עד שהיא הצליחה להיכנס אליו ושוב היא פוגעת כל פעם מחדש . אני באמת חושבת שהיא מקנאה בי , אני לא רוצה להישמע מגעילה או חסרת כבוד אבל זאת ההרגשה שלי .

חייבת להגיד גם בהיותי עוסקת בספורט , אמא שלי תמיד שמרה לי על המשקל , אם זה לא לאכול מתוקים , אם הייתי אוכלת איזה שוקולד קטן היא הייתה מעליבה אותי , הייתי ״מחביאה״ אוכל ואוכלת בשושו רק כדי שלא תראה , כשהייתי קטנה היינו אצל המשפחה בחגים הייתי רוצה לקחת עוגה או קינוח והיא הייתה אומרת לי לא מול כלום לא לקחת שום דבר מתוק . ואחר כך היא באה אליי בתלונות שאני מוציאה אותה מכשפה ואני צריכה לחשוב לפני זה אם לקחת . אני יכולה להגיד שאמא שלי העיפה אותי מהבית בגיל 17 . והיום ברוך השם מצאתי זוגיות ובעל מדהים שתומך בי ואני לפעמים אומרת תודה לאל שאני לא גרה עם אמא שלי . אני אומרת תודה על מי שאני היום אישה חזקה ולא מתנהגת לילד שלי ככה , אני הכי ההפך מאמא שלי , כמו שאמרתי אני יתן לילד שלי מה שאמא שלי לא נתנה לי .

לפי מה שאת מספרת, אני ממליצה לקרוא על הפרעת אישיות נרקסיסטית ועל הורות נרקסיסטית. מה שאת מתארת - אפליה בין אחים, חוסר יכולת להפריד בין הרצונות שלה לרצונות שלך, טיפולי שתיקה, התחושה שלך שהיא מקנאה בך, כל אלה מאוד מאפיינים את התופעה. נרקסיסטים זה אנשים מאוד מרוכזים בעצמם, חסרי אמפתיה ולא רואים את האחר כאדם נפרד עם רגשות ורצונות משלו. נשמע שאמא שלך רואה אותך כשלוחה שלה, ולכן את צריכה ״לציית״ לרצונות שלה, או שתיענשי. אני לא יודעת למה דווקא אלייך היא מתייחסת אחרת מאשר לאחיות, אבל זה קלאסי להורות נרקסיסטית. הם בוחרים ילד מועדף, וילד ״שעיר לעזאזל״ שסופג התעללות. (השעיר לעזאזל יכול להיבחר מכל מיני סיבות). יש הרבה מניפולציות שהם משתמשים בהן, ואני חושבת שכדאי להכיר כדי לדעת יותר טוב איך להתמודד. בנוסף יש כלים שאת יכולה להשתמש, כמו הצבת גבולות, אבן אפורה (שיטה שבה את מתנהגת בצורה מאוד ״משעממת״ ולא משתפת את חייך האישיים, כדי לא להפעיל את האדם הרעיל), ועוד.

אני ממש שמחה שמצאת בן זוג תומך ואוהב. ושאת עושה תיקון עם הבן שלך. זה מאוד חשוב ולא מובן מאליו 🙏❤️

אני מאומצת . היא לא האמא הביולוגית שלי . בגלל זה היא ככה

האחיות שלך גם מאומצות? יכול להיות שזה שאת מאומצת קשור, אבל זה לא סותר את זה שהיא עלולה להיות נרקסיסטית. לפי מה שאת מספרת זה מאוד סביר. בסופו של דבר גם ההגדרה לא מאוד חשובה. חשוב רק לדעת שאת לא עשית שום דבר לא בסדר. היא לא בסדר. היא הייתה צריכה לתפקד כאמא (בין אם את מאומצת ובין אם לא), וזה אומר לאהוב ללא תנאים, אבל היא כשלה בתפקידה. תעשי רק מה שאת מרגישה. את לא מחויבת אליה, ואם את רוצה לצמצם (או אפילו לנתק) את הקשר זו זכותך המלאה.

האחיות שלי לא מאומצות . הן שלה . אבא שלי זה שתמיד תמך בי . ותמיד עמד מאחורי

הבנתי. אז כל הכבוד לאבא שלך ❤️ אני ממש ממש מצטערת שחווית את זה. נשמע שגם אחרי איך שהיא התנהגה אלייך עדיין יש לך תחושת חובה כלפיה. וזה הגיוני וזה בסדר. אבל עדיין חשוב בשבילך, בשביל הבריאות הנפשית שלך, בשביל המשפחה שלך, להציב גבולות מולה. כדי שתיפגעי ממנה כמה שפחות ותוכלי להגן על הבן שלך.

תמיד אמרתי שברגע שאבנה משפחה אני יהיה אחרת כלפיי הילד שלי . אני יתן לו את כל מה שהיא לא נתנה לי . ואני יתן לילד שלי הכי אהבה שרק אפשר ואני קודם חושבת על הילד שלי אחר כך על עצמי. סתיו את ממש מדהימה , הייתי צריכה לשמוע את מה שרשמת . את מרגשת . ותודה על העצות והתמיכה 🙏🏽🙏🏽🙏🏽❤️❤️❤️❤️

בשמחה 🥰 מאחלת לך אושר ואהבה וקשרים מחזקים ומיטיבים 🙏❤️

אמן 🙏🏽 גם לך ❤️❤️