פוסט פריקה ילדתי לפני שלוש שבועות תינוקי הכי מדהים שיש ואני מאוהבת בו. הבן זוג שלי שאיתו אני ביחד כבר כמעט 6 שנים בהתחלה אמר אנחנו צוות אנחנו ביחד בהכל ובאמת היה איתי במהלך כל ההריון וגם בלידה ובבית חולים באמת הגבר המדהים אבל אז כשהתינוק הגיע לבית והתחילה שגרה לא פשוטה הוא התחיל להתרחק ממש להיות קר אליו ואליי התחלתי להרגיש לא רצויה בבית יחד עם הילד. והשיא הגיע היום כשהוא הזמין כמה חברים והתעלם מקיומי כל הבית נראה כמו אחרי הפצצה, התעלם מהילד שרצה קצת אהבה מאבא שלו. וכשאמרתי לחברים שלו בשעה 22 שכבר מאוחר וצריך ללכת כי הילד רוצה לישון וגם אני הוא נפגע ממני ואמר לי מחר אני עוזב. איך גבר יכול לעשות דבר כזה ויש לציין שאנחנו גרים בעיר מרוחקת מהמשפחה שלי ושלו ואנחנו לבד פה. אני באמת על סף התמוטטות הכל עליי ואני לבד.

שילך הוא מפסיד. יגיע שלב שהוא יתחרט וזה יהיה מאוחר. אם את בראשון לציון מוזמנת לבוא אעזור לך💞

זה מאוד טבעי.. אצלי זה היה הפוך. חוסר תמיכה ברמות שאת מתארת לאורך כל ההריון. שמעי הוא צריך להתאפס. כמו שכתבתי זה טבעי ולא סתם אחרי הלידה מסבירים שהרבה זוגות חווים משבר. לא מדברים על זה מספיק. ההרגשה שהזוג אמור להיות באושר עילאי כי נולד תינוק, פתאום מתנגשת עם העובדה שיש קושי רב בגידול ובחוסר שעות שינה, באחריות, בחוסר זמן לזוגיות(לפחות בהתחלה). הכל הכל משתנה. וזה ממש לא פשוט ולא כל האנשים מסוגלים להכיל זאת. גם אצלי היה משבר רציני מאוד שבו עזבתי אפילו לכמה ימים. את חייבת להרעיד אותו, להסביר שזה לכאן או לכאן. כשיש ילד אין אמצע. או שמגדלים אותו כצוות כזוג, או שלא. אבל זה לא פייר כלפייך וכלפיו שתישארי לבד. חייב להתאפס ולהחליט האם הוא מדבר על איך שהוא מרגיש ומרוויח משפחה או שמפסיד.

אחרי לידה חווים משברים וגברים יותר לדעתי כי לא מרגישים חיבור לתינוק שעוד ככ קטן ולא מתקשר זה לא מצדיק אפילו לרגע חוסר כבוד אליך אבל משבר קיים וצריך להתמודד איתו קודם כל שלא יאיים שהולך. תהיי את בטוחה. אנחנו פה, אתה רוצה-תלך. אולי מרחק יעזור לשבת לדבר בזמנים רגועים על הקושי שלך, שלו ולראות אם ניתן לגישור