היי , רוצה לשתף אותכן במה שאני עוברת ולהתייעץ. אני ובעלי נשואים כבר שנה יש לנו ילדה שנולדה לפני חודשיים . מאז שהיא נולדה נהיה לי יותר קשה איתו ובבית, אני מרגישה לבד שהוא יותר בעבודה ולא נותן תשומת לב לי וילדה שלו( והוא מטורף לה על החיים) כל היום הוא פשוט עסוק עם עצמו בעבודה שלו הוא בא לבית מתייחס לילדה שלוש ארבע דקות שגם תוך כדי הוא בטלפון בשיחות ורק על העבודה שלו, אני בקושי מעורבת בחיים שלו הוא בקושי משתף בקושי מתייחס . גם כשאני מנסה לעשות טוב ולהכין אוכל ולסדר ולנקות את הבית ובאמת לתת את המאה אחוז עדיין הכל מובן מאליו. כשהבעל הבית שלו מתקשר אליו הוא עוזב הכל לא אכפת לו מה ולמה ופשוט עושה מה שהוא אומר לו. לא מכבד ולא דואג בבית כל הזמן רק מנסה לברוח לעבודה שלו . כשאני בא ושואלת אותו למה אתה עושה את זה ומשאיר את הילדה ואותי לסוף לשאריות של סוף יום הוא אומר לי שום דבר לא מעניין אותי ולא אכפת לי מכלום. ומה שלא אמרתי אני והוא שבע שנים ביחד וזה לא היה ככה לפני בקיצור אני מרגישה שאני נהיית אישה חולה ולא בריאה בגלל המצב הזה אני רוצה להתגרש האם זה החלטה נכונה?

בכל מערכת יחסים יש משברים ובטח שלאחר שתינוק מגיע לבית, השאלה היא למה הגעתם למצב הזה והאם יש לכם את הרצון לטפל במצב לפני שמפרקים את החבילה..את התשובות לכך רק שיח פתוח ביניכם יכול להביא. אל תסתמכי על תשובות ברשת..כל אחת תבוא מהסיפור והניסיון האישי שלה מה שלא מחייב שזה הסיפור והניסיון שלך..שיהיה המון בהצלחה בכל דרך שתבחרי🫶🏻

מה הכוונה ששום דבר לא מעניין אותו ולא אכפת לו מכלום?

שאף אחד לא יחליט בשבילו יגיד לו מה לעשות ואיך לעשות ושזה לא מעניין אותו מה אומרים ובעיקר לי הוא אומר את לא מעניין ואף אחד לא מעניין אני לא סופר אף אחד

הוא גם כל הזמן מעשן ירוק , ואז הוא לא בפוקס בכלל לשיחות ולדיבורים והוא בצחוקים והדחקות שלו

שמעי חודשיים אחרי לידה זאת תקופה מאוד מתוחה אצל הרבה זוגות אני זוכרת שהרגשתי בדיוק כמוך לא תמיד הגברים מקבלים את השינוי מטורף בקלות לנו זה עובר יותר חלק מהם כי זה כלכך טבעי אצלנו, 9 חודשים סוחבות בבטן, יוצא מהגוף שלנו, כל אינסטינקט בגוף שלנו מופעל למען התינוק שהבאנו לעולם אצל גברים זה לא בדיוק ככה .. לא תמיד הם מתחברים בקלת לרעיון של להיות אבא, לפעמים צריך לעבור איזהשהיא דרך מסויימת, זמן מסויים לעכל ולעבד את המצב בטח ששבע שנים של זוגנות היו נראים אחרת לגמריי, הייתם רק אתם אני ממש זוכרת שהרגשתי לבד, גם בעלי היה מאוהב בקטנה, אבל פחד אפילו להרים אותה, היו הרבה חילוקי דעות בגישת הורות, העבןדה התובענית שלו, זה יצר המון מתח, הרבה ריבים, הרגשה לא טובה, כאילו נאבדה הזוגיות, אי אפשר היה לדבר אחד עם השני כי לכל אחד היה מטען של טענות חחח אבללל , עם הזמן התינוקת גדלה, והוא התחיל לאט לאט לעכל את המצב, פחות לפחד, יותר מתקרב, יותר מבין ,עוזר הזמן באמת עשה את שלו והצלחנו להתגבר עם הזמן על האתגר הקשוח הזה זוגיות זה עליות וירידות, תמיד יבואו מצבים בחיים שיגרמו לקשיים, אבל היופי הוא ללמוד להתגבר, וככה גם להכיר טוב יותר את הבן זוג ולהתקרב יותר, דווקא מהקושי צומחים אין קיצורי דרך מקווה שזה יעודד אותך❤

את ממש דייקת מה שאני עוברת , בכל מקרה אין לי בעיה שקצת קשה לו עם הילדה ואפילו פוחד אני איתו ולצידו אבל הבעיה היא שהוא כל הזמן מנסה לברוח ולחפש דברים אחרים לעשות ומה לא להיות בבית

כן זאת הבריחה שלו לא להתמודד עם המצב החדש הזה גם אם עברו חודשיים זה עדיין כלום בשבילו, כן מציעה לך לשתף אותו מה עובר עלייך, לא לבוא בגישה של לבקר אותו, אלא להגיד לו שאת מרגישה לבד מאז הלידה, שאת מתגעגעת, שהוא חסר לך, אולי זה ידרבן אותו?

אני באמת לא רוצה להגיד לך על הקטנות שהם הכי מרגיזות ומאבדות כל כיוון, הוא יכול להיות איתי על הקו הבעל הבית של העבודה מתקשר הוא אפילו לא אומר לי ופשוט עונה לממתינה , ואם זה הפוך הוא מנתק לי את השיחה ולא יענה לי כי הוא על השיחה. הוא מאכיל את הילדה נמשל ואני במקלחת והמנהל עבודה מתקשר הוא צועק לי מהמקלחת בואי תיקחי את הילדה יש לי שיחה כיאלווו מהההההה אתה שפוי במוח ואז הוא אומר לי את לא אישה את מגעילה אותי אני מסתכלת עליו ואני אומרת אמאלה מזה הדבר הזה הוא פשוט חושב רק על עצמו ועל הצרכים שלו ולא רואה שיש עוד אנשים בחיים שלו. יום שישי במקום שנרים את הבית לכבוד שבת נבשל ביחד נהיה עם הילדה את יודעת משפחה כזה הוא אומר שישי שלי זה לא להיות בבית אני יוצא לא אכפת לו לאן העיקר לא להיות בבית ואז הוא בא על מוכן שהכל מסודר מוכן ונקי ופשוט דופק שינה עד כניסת שבת והכל מובן מאליו

אני אומרת לו ומראה לו יותר מימה שהוא וזה גם מה שכואב לי הכי הרבה שאני באמת אוהבת ומראה את זה והוא פשוט לא הוא מוציא את זה מהפה מכוח

זה נהיה לא היה ככה לפני הלידה?

עברתי הריון מאוד קשה, ללא תמיכה , ללא אהבה, ללא פירגון, ללא שום דבר . הכל היה פשוט מובן מאליו. כשהוא היה יודע שאני מגיעה מהעבודה לבית הוא פשוט היה בורח בלעשן ירוק עם אח שלו . הייתי יושבת בחדר כל יום בוכה ומתמרמרת למה יש לי בעל כזה הכל היה אצלו בכוח איתי

אז נשמע שזה עמוק יותר ממשבר אחרי לידה מזהו שהיה לפני כן או שתמיד היה ככה? תנסי לחשוב ממתי היחסים "התקלקלו" , לנסות להבין מה התחיל את המשבר, כי זה נשמע הרבה יותר עמוק אולי משהו שעובר עליו, אולי משהו שקרה בינכם

כניראה שפשוט הכל לא מסתדר איך שאנחנו רוצים כי אני חושבת אלף והוא חושב ת

נכון ועדיין חשוב לדבר, לשתף, לא להבלע לתוך המשבר יש דרך לעשות את זה כדי שהצד השני יקשיב באמת וירצה לתת מעצמו

תשללי דיכאון לגבר אחרי לידה

הוא ממש לא בדיכאון, ההפך הוא הנכון היה ככה גם לפני הלידה