חייבת לשתף ולומר שאחרי אין סוף התלבטויות הכנסתי את הבן שלי למעון בן שנה ו3 וזה הדבר הכי טוב שעשיתי לי ולו! כולם ממש הפחידו אותי עד שהגעתי למצב שביטלתי את ההרשמה ואחרי זה התחננתי על חיי שיכניסו אותו ויתפנה מקום. אמרו לי פינקת אותו יותר מידי השארת אותן אצלך הוא לא מכיר אף אחד חוץ ממך הוא יעשה לך את המוות אם תשלחי אותו למעון וקרה ההפך הגמור הוא התחיל הסתגלות ביום ראשון שעבר ובשבוע אחד רואים שיפור מטורף בהתפתחות של הילד איך שהוא רואה את המטפלת הוא מחייך ופותח את היידים שתקח אותו וכשאני או בעלי מגעים לאסוף אותו הוא בכלל לא שם עלי ממשיך לשחק כאילו אני אוויר אין ספק שילד בגיל הזה צריך חברה וממש נחוץ להשים אותו במסגרת, לא מבינה איך יש אמהות שמסוגלות להשאר עם הילד עד גיל 3 גם האמא וגם הילד מסכנים.

זה נכון שילדים צריכים מסגרת להתפתחות שלהם ואם יש אופציה להשאיר בבית ואת נותנת לילד מה שצריך כנראה גם לא יפריע לו

אני יכולה לתת לילד הכל חוץ מחברה ולזה הם ממש זקוקים.

כיף לך שהילד הסתגל כל כך מהר! אבל למה לשפוט אמהות שנשארות עם הילד עד גיל 3 בבית? איך זה שייך אחד לשני? כל הורה וילד הם שונים ואם האמא החליטה להשאר איתו בבית עד גיל 3 כנראה היא יודעת מה טובת הילד שלה ומה היא עושה. שתביני - גם אני הכנסתי את הבת שלי לגן (10 חודשים) אבל עדין לא מצליחה להבין את השיפוטיות הזאת. באותה המידה יכולים לומר שהילדה שלי מסכנה שנכנסה לגן.. כי בנתיים ההסתגלות שלה קשה. אז קצת לחשוב על רגשות של אחרים לפני שמבקרים ככה.