פוסט פריקה 😞 נשואים עוד מעט 4 שנים, לפני חמישה חודשים נולדה הילדה הראשונה שלנו ואני מקבלת תחושה מבעלי שהילדה היא עול.. הוא בקושי נמצא איתה וגם רק שהיא ב״מצב רוח טוב״ שהיא בוכה הוא רק מחפש לזרוק אותה עלי בטענה קבועה של ״היא יותר קשורה אליך״ היה יום שהייתי חולה גמורה וביקשתי שישאר לדאוג לילדה כי אני לא מסוגלת לתפקד והוא אמר שאלך לאמא שלי (לא הייתי במצב לנהוג ואמרתי לו שאני מסכנת את שתינו) אני מרגישה שאני עוד מעט קורסת אני לא מרגישה שהוא באמת מעכל וקולט שהוא אבא!! הוא מתנהג כאילו שהוא עושה לי טובה שהוא איתה במקום להראות שהיא הילדה גם שלו ולא מפסיק להתלונן גם ולדבר עליה לא יפה עם אנשים.. ״היא עצבנית, היא ככה וככה״ הוא פשוט חסר סבלנות אליה וזה כואב לי 😣😣 ניסיתי לנהל שיחות איתו והוא תמיד מתגונן ונכנס למוד קרבי והופך את זה עלי שאני לא בסדר …

גם חייבת לציין שבלי עין הרע היא באמת ילדה טובה רק צריך להיות סבלנים ולהבין אותה.. אם היא בוכה זה לא סתם, כי כשהכל בסדר איתה היא משחקת יפה, מחייכת…

בטוח שהיא ילדה מקסימה בדרכ זה אנחנו הדפוקים לא הילדים. בכל אופן הוא צריך להתקרב אלייה ויש אבות עם חיבור מיידי. ממש בלידה ויש אבות שצריכים שהילד יתקשר איתם בשביל למצוא חיבור. זה מאוד טבעי. כדי לקדם את זה תחשבי על קירוב בינהם. ולא כשאת חולה דווקא. תשחררי לגמרי את השליטה ותני לו לקחת אחריות ככה ירגיש שהילדה זקוקה לו ושהוא אחראי על הבריאות שלה. שיקלח אותה.. שיקריא סיפור בלילה.. שיעשה לה טיול ערב בעגלה. כל זמן איכות שלהם רק של שניהם יקדם חיבור.💗

מבינה אותך ויכולה לומר לך שבעלי התחבר לילדה רק בגיל חצי שנההה שהיא התחילה להגיב לו ליפני זה אהב אותה כי בתת מודה היא הבת שלו אבל עכשיו מטורף עליה אחר כך שיתף אותי שזה אפילו הפחיד אותו שזה לא קרה מיד והסברתי לו שזה טיבעי ושאני לגמרי אל נילחצתי לנו יש פור עליהם של 9 חודשים מהרגע הראשון אנחנו ניקשרוצ עצם הידיע שהם בבטן והתנועות ללכת לבדיקות לישמוע דופק הכל מרגש אותנו ומכין אותנו ליקראתם להם אין מה שמכין אותם ככה וזה הסיבה ככה אני חושבת שלוקח להם זמן

תראי את זה כבעיה שמאפיינת הרבה גברים. תדמייני סיטואציה שאתם עם הילדה בחברת חברים לרוב הנשים ישר ישאלו ויתעניינו וחלקן אפילו תבקשנה להחזיק וכד. לעומת זאת הגברים לרוב אפילו לא יעיפו מבט יתנו טפיחה על השכם לגבר ויגידו לו אחלה אבא אתה ובזה סיימו את התיחסותם לתינוקת. ההתחברות תבוא כשהיא תגדל יותר ותתקשר ועוד תראי יש סיכוי שהם יהיו הרבה יותר מחוברים ביניהם והיא תמיד תחפש אותו. תתני לזמן לעשות את שלו את כן יכולה לנסות לחבר אותו שתשלחי לו תמונות וסרטונים חמודים שלה שהיא צוחקת מברברת וכד

אני תמיד משתפת אותו ושולחת סרטונים ומנסה כמה שיותר לשחרר ולקרב אני פשוט מרגישה מהצד שלו שהוא תמיד סוג של מתחמק בכל מיני תירוצים.. אמרתי לו ככל שהזמן עובר זה יהיה יותר קשה ושהוא צריך להתאמץ עכשיו כדי שזה יהיה יותר קל בהמשך .. הוא מצידו ממשיך להישען על ״היא מחוברת אליך יותר״ ״את מניקה…״

.

.

אני חושבת שכל מי שאומרת לך כאן שרוב הגברים ככה וכו זה נובע מאותה סיבה והסיבה היא שלפעמים הנשים לוקחות בעלות על הילד וכל דבר מתנדבות לעשות וככה לאט לאט האבא מרגיש שהוא לא יודע לעשות ובסופו של דבר הוא מתרגל לזה וזה גם נוח. חשוב מאוד מההתחלה לתת להם לעשות הכל, להשאיר אותו עם הילדים לבד וכו, בדיוק כמו שיש אמא יש אבא. זה הרגלים שקשה לשנות אבל כדאי להתחיל לשנות מעכשיו כי ככל שההורה לא פעיל בגידול הילד ככה גם נקשר אליו פחות ומטפל בו פחות בהמשך… נקודה למחשבה

מל אני דווקא לא מסכימה איתך יקירה, אח שלי נשאר מההתחלה עם התינוק בזמן שאשתו חזרה לעבודה וזה הראה לי שכל מה שאנחנו חושבים הוא לא נכון במבחן המציאות. אח שלי טיפל בו בדיוק כמו ש״אמא״ מטפלת, לקח על עצמו הכל להרדים להחליף לשחק כאילו הוא בחופשת לידה ולכן באמת התינוק היה קשור אליו הרבה יותר מאל אמא שלו. העניין הוא שגברים היו יכולים למלא בקלות את המקום של האמא בגלל שהילד נקשר יותר למטפל הראשי ולא לדמות האמהית דווקא. מה שקורה זה שהתרבות אומרת לנו שהאמא צריכה לטפל בילד והאבא צריך לפרנס ויוצא שהאמא צריכה לקפוץ למים וללמוד לעשות הכל ואין דבר כזה מלחיץ מידי או מגעיל מידי, היא חייבת לעשות הכל מהכל. הגבר לעומת זאת לא חייב להתמודד עם הכל מיד ולאט לאט מתרגל לא לעשות הרבה כי לא ניתנת לו באמת האפשרות וגם כי לא ממש בא לו ויוצא שהכל נופל על האמא קצת באשמתה וקצת באשמת האבא. מה שאני עשיתי לדוגמא בנוגע למקלחת- בעלי קצת היה לחוץ לקלח לבד אז בהתחלה עשינו ביחד בימים שחזר מהעבודה מוקדם יותר ופעם אחת יצאתי לעשות משהו והוא נשאר לשחק איתו במים ופעם אחת הייתי צריכה לעשות משהו אז הוא הכניס אותו לאמבטיה לבד ואז הצטרפתי ופעם אחרת הלכתי לעשות משהו בסוף והוא היה צריך להוציא אותו מהאמבטיה לבד.. ולאט לאט משכתי את הזמן עד שהוא עשה לו אמבטיה לגמרי לבד וזה כבר לא הלחיץ אותו. וככה בנוגע לדברים אחרים. לפי דעתי בעלי צריך להתמודד עם התינוק בדיוק כמוני ואין שום תירוץ שיגרום לכך שהכל נופל עלי ועל כל קושי אפשר להתגבר.

וואי מל אני ממש מבינה את מה שאל כותבת ! כל מילה פשוט מדוייקת לגבי מה שאני עוברת עם בעלי.. יותר מזה הוא גם שהוא בבית הוא מנסה כמה שיותר להתחמק מדברים נגיד השבוע הוא נכנס לשירותים ושהה שם במשך שעתיים(!!) והוא עוד צחק ואמר שסתם ישב עם הטלפון! הערתי לו ואמרתי שאני מאוד מאוכזבת ממנו וזה לא תקין אני מרגישה שכל המריבות זה על אותם נושאים והוא לא באמת משנה משהו.. הוא רק מתלונן וכמו שרשמת ״זורק את הילדה עלי בכל הזדמנות״ כי זה נוח לו אפילו שמתי לב שהוא גם ״זורק אותה על ההורים שלו״ אני לא באמת מצליחה להבין מתי הוא איתה 😣😣