הורות לא מתחילה עם עלות השחר ונגמרת עם השקיעה. הורות היא 24 שעות ביממה! עם כל הקושי, ועם כל החבילה. הורות היא מאתגרת, חדשה, מתסכלת, מפחידה, אך היא גם מספקת, ממלאה, מאושרת ושמחה. זאת האחריות שלנו, זה ההסכם הלא כתוב שלנו, עם הילדים שבחרנו להכניס לחיינו. תבינו- לתינוק שלכם אין שעון! הוא לא מבדיל בין יום ללילה. הוא לא יודע ולא מבין למה במשך חלק מהיום הוא מקבל את מלוא תשומת הלב, המענה, האהבה, והמגע, ואז ברגע אחד שהחושך יורד הוא מקבל אמא שהפכה לפסל, ואליו היא לא מביטה. אותה אמא שמעולם לא תתעלם מהבכי של הילד שלה במהלך היום, אבל בלילה פתאום נותנת לו לבכות. (בכי שהוא תוצר של מניפולציה לא טבעית) ופתאום אותה אמא לא תרוץ, ותרים, ותנשק ותחבק. פתאום היא תתעלם. אפילו אם זה רק ל2 דקות- זה מפחיד ומאיים!!! אף תינוק לא צריך להרגיש את זה. אף תינוק לא יכול להבין את פשר ההתנהגות הקוטבית הזאת. תינוק צריך אמא 24/7 עקבית במענה שלה, רגישה, אדיבה, מחוברת לאינסטינקטים שלה! תינוק צריך מגע- גם בלילה! לא רק חצי מהיום. כי תינוק בשנה הראשונה מתפתח דרך החושים שלו. תינוק הוא חסר הבנה של קביעות אובייקט ולכן עבורו כשאמא נעלמת- היא לא קיימת! הוא לא יודע שהיא נמצאת מעבר לדלת! אז בסוף הוא ״ילמד״ השאלה היא מה? ובאיזה מחיר? הוא ילמד שהעולם לא תמיד מקום בטוח. הוא ילמד שהצרכים שלו לא תמיד מקבלים מענה. הוא ילמד לא לקרוא לכם- כי זה לא באמת משנה. כי אתם לא תרימו אותו ותשאירו אותו עליכם, אתם לא תיתנו לו את הקירבה והמגע שהוא מחפש מכם, זאת תהיה מלחמה שבסופה מישהו יצטרך להתייאש ראשון וברוב הפעמים זה יהיה התינוק- וזאת לא הצלחה זה כישלון. כי במלחמה אין מנצחים, במלחמה שני הצדדים מפסידים! אז אולי הרווחתם לילה ״רצוף״ ושקט ללא הפרעות אבל התינוק שלכם הפסיד אתכם, ומי יודע איך זה ישפיע על הבאות. והקשר? מה איתו? האם אחרי דבר כזה הכל יכול להישאר זהה? לא יודעת. את זה אתם צריכים לשאול את עצמכם, ואת זאת שגרמה לכם לעשות את זה. אל תשלמו לאף אחת כדי שתגיד לכם כמה זמן להשאיר את התינוק שלכם לבכות, גם אם מדובר באושיה עם מיליון עוקבות! שתגיד לכם לא ליצור קשר עין, לא להחזיק את היד, לא להיות שם עבור התינוק שלכם שהוא מרגיש לבד! ואני יודעת שאתם עייפים- אבל יש דרכים אחרות, כאלו שאף אחד לא צריך להגיד לכם איך וכמה להיות! מעותק מי לירן צמח

חחחח איזה הגזמה

אמאלה זה עצוב ברמות