בחיי חייבת חיזוק והתייעצות דחופה בעלי עובד מאוד מאוד קשה, מפרפר בין 2 עבודות ולבית אין לו כוחות בכלל! לא לי, לא לילדה, לא למטלות בית, לא לבילויים.. ובכלל נראה לי שיצא לו חשק מהרבה דברים. הוא אומר באופן מפורש שיש לו מחשבות דיכאוניות. הצעתי טיפול נפשי אצל פסיכולוג והוא ממש מסרב. לוקח כדור פעם ביום בשם ״פרמוטיב״ שיכול לעזור לשיפור מצב הרוח.. אבל אני ממש ממש אובדת עצות אני נעה בין התחושה שאני מרחמת עליו ומבינה אותו לבין הכעס ו מרמור שפשוט אין איתי איש משפחה בבית! הוא לא המפרנס היחיד, אני עובדת (כרגע בחופש גדול) אבל גם בזמן הפנוי ימי שישי ושבת הוא פשוט סגור עם עצמו, משחק במחשב, ישן.. לא מקדיש בכלל בכלל זמן למשפחה שלנו. עייפתי, ניסיתי לדבר איתו, הסברתי כמה זה חשוב לי, כלום… זה לא חשוב לו ולכן הוא מוותר ולא נוכח. אשמח לעצות.. אני באמת לא יודעת מה לעשות יותר!

גם בסביבה שלנו מתחילים להעיר לי, ההורים משני הצדדים שמים לב לחוסר הנוכחות שלו, לרתיעה שלו מזמן איכות עם הילדה ולקיחת אחריות.. אני ממש ממש אבודה. חושבים על עוד ילד, אבל איך אביא איתו ככה ילד נוסף?

אולי לחפש עבודה אחת שתכניס יותר כסף והוא יהיה יותר פנוי לבית, לעצמו…כי נשמע שהטריגר זה העבודות וההתשה אחרי העבודה

גם לפני שעבד בשתי העבודות נהג כך, עכשיו זה ״תירוץ״ נוח, יש הסבר טוב יותר להתנהגות, אבל זה אופי, היה ככה תמיד.

עוד שבועיים יש לי יום הולדת, שאלתי אותו לאיזה הופעה הוא רוצה שנלך, אמר לא יודע.. שאלתי אם רוצה בכלל ללכת ״לא יודע״, רוצה משהו אחר? ״לא יודע״… רוצה שאקבע משהו ולא אשאל אותך? ״לא יודע״… קשה! קשה להיות המנוע כל הזמן.. לבקש, לצפות לעזרה ובכלל להעיר כל הזמן את העיניים כלפי התנהגות שלי היא נראה מובנת מאליה… מותשת!!! ממש צריכה חיזוק

השאלה אם אתם באמת זקוקים לשתי העבודות או שאתם יכולים לחיות בכבוד עם משכורת אחת שלו יכולה לשתף שבעלי עבד בעבודה של מעל עשר שעות עם שכר גבוה והיה ממש ככה גמור כל הזמן בקושי היה לו כח לבית ולילד היה נרדם בכל מקום וזה היה עבודה שינה וחוזר חלילה עד שפשוט ביקשתי ממנו שיעזוב את העבודה שלו ונסתפק בפחות ונסתדר ותאמיני לי שהיום הוא מרוויח מינימום אבל יש לילדים שלי יש אבא ולי יש בעל בבית וזה שווה הכל! רק אציין שהיתה תקופה שגם אני עבדתי בשתי עבודות (כבר היה לי ילד) וזה גומר את הצורה אם זה לא תקופתי בגלל תקופה לחוצה תחפשו דרך איך לשנות את זה

תנסי ליזום דברים. פשוט תקבעי משהו ותצאו ברגע שיוצאים מהבית לא שוקעים לתוך הדיכאון. תנסי לקבוע פגישה ראשונה עם פסיכולוג שניכם יחד ואז הפגישה השניה תהיה רק הוא ואולי משם זה יזרום.

האמת קראתי טיפ שנראה לי מעולה למי שמסרב ללכת לטיפול.. תשאלי אותו מה הפיתרון שהוא מציע, לא בעוקצנות אלא באמת תנסי להבין אם יש לו פיתרון. והכדור הזה לא עוזר לו אם הוא ממשיך בהנתהגות הזאת. בתוך מישהי שסובלת מדיכאון יכולה להגיד לך שמבינה אותך כי מבינה את בעלי. זה יכול לפרק משפחה וזה חשוב להבין. הכעס שלך ברור והרחמים שלך ברורים. את ממש ממש בסדר אבל תדחפי לטיפול.

ושאלה.. הוא מודע לזה שקשה לך עם ההתנהגות הזאת? יש אנשים שכשרואים שמנהלים בשבילם הכל מרפים. אולי אם תפסיקי לעשות בשבילו ותראי טיפה חולשה הוא יתעורר על עצמו.. אפילו תזייפי חולשה לפעמים.. לא עוזר לכולם אבל לכי תדעי

דכאון זו מחלה שצריך לטפל בה, אם הוא לא מוכן ללכת לטיפול ממליצה לך להתייעץ עם איש מקצוע שיעזור לך להתמודד ולהבין איך לעודד אותו לקבל עזרה

מקסימות אתן על התגובות! האמת שאחרי שכתבתי לכן את הפוסט בשיא היאוש פשוט כתבתי לו בהודעה, שהוא בחדר ואני עם הילדה, שקשה לי ושאני כל היום איתה לבד וזה דיכאון אחד גדול אז הוא עזב את הדברים ובא.. הוא נכנס למוד של לעזוב, שאב קצת, עזר בארוחת ערב ואפילו ישב איתנו לארוחת ערב שלמה! (זה אף פעם לא קורה!, בדרך כלל לוקח את האוכל והולך לחדר). אני לא אפסיק פה, אני אקבע לנו פעילות זוגית לה שבוע ושבוע הבא ליום ההולדת שלי ואתייעץ עם פסיכולוג. מודה לכן מאוד על העזרה!

וחשוב לי להגיד שזו לא פעם ראשונה שכתבתי לו הודעה כזו, אני כל הזמן משקפת לו את המציאות, כמה שהוא לא חלק, לא נותן יד בבית או נמצא איתנו.. זה לא חדש לו, אני גם מראה לו כמה אני מתאכזבת שהוא לא נוכח אז אני מאמינה שהוא יודע.. אבל כמו שמישהי מכן כתבה, הוא יודע שאני פה, הבית מתפקד, הילדה מטופלת ולכן ממשיך בשלו… כשלא הרגשתי טוב בשבוע שעבר הוא קרה לאמא שלו… לא לקח אחריות גם במקרה הזה:/ זה כנראה תהליך ואני צריכה להיות סבלנית.

את מהממת. כל הכבוד לך וכל הכבוד לו. עצם זה שבא רק מראה שיש עם מי לדבר. אל תורידי רגל מהגז ותתעקשי על טיפול. אם צריך אפילו לתת אולטימטום כי המוטיבציה שלו תרד עם הזמן... לא פשוט מה שאת עוברת אבל נראה שיש בסיס טוב