תיכננתי להיות עם ילד עד גיל שלוש בבית ובסוף אני מכניסה אותו בגיל שנה וחודש/ חודשיים מרגישה שממש קשה לי כאילו אני בכלא לא יכולה לעשות כלום ושום דבר אין לי מי ישמור אליו בשביל לצאת רגע לנשום אוויר , בעלי עובד כמו מכבי אש עד 10 בלילה סבתאות אין לנו ואני מרגישה חרא עם עצמי שאני רושמת אותו למעון, הרי איך פעם היו נשים מגדלות ילדים שנים ומבאים אחד אחרי שני, דור מפונק אנחנו 😵‍💫

מרגישה בדיוק כמוך😩

את ממש לא צריכה להרגיש רע עם עצמך, פעם היתה רשת תמיכה במשפחה כל האמהות, הדודות והסבות כולם היו גרים ביחד ותמיד היה מי שיעזר. אנחנו דור שונה ההורים שלנו אצמאים יותר יוצאים ומבלים וככה גם הסבתות יותר " מודרניות". לפי דעתי הילדים שלך צריכים אמא שפויה ואם זה מה שיעזור לך אז עדיף זה מאשר שתכנסי לדיכאון חס וחלילה. וחוץ מזה כיף להם במסגרות הם מוצאים חברים ומתחילים לבנות חיי חברה.

ויש לי עוד ילדה, אני מרגישה שחוץ מילדים אין לי יותר כלום בחיים, כל היום עסוקה רק בהם, השאלה מה לא בסדר איתי למה אני אמורה לרצות עוד משהו חוץ מלהיות עם ילדים, מרגישה מוזנחת באלי לעשות ציפורניים, תספורת, שיזוף כמו פעם וזה מדכא אותי

התחלתי לאבד את זה לאחרונה תאמת

ברור שאת אמורה לרצות עוד משהוא חוץ מהילדים שלך, ילדים זה ילדים ואת זו את. מגיע לך ללכת ליום מפנק ולהשקיע בעצמך גם. זה שאנחנו מביאות ילדים לא אומר שאנחנו מפסיקות לחיות ומפסיקות להיות מי שהינו לפני שהפכנו להיות אמהות. נכון קשה לרוץ מפה ולשם ולהספיק הכל אבל צריך לא לשכוח את עצמך.

פעם לא היה מרדף כזה של זמן ולהספיק דברים כמו היום אנחנו מתלהבים מכל שטות שרואים בטכנולוגיה ומאבדים סבלנות מהר מאוד הילד שואל שאלה והאמא בפלאפון מנפנפת כן כן... אנחנו במרוץ אחרי הזמן ולאף אחד אין זמן הממשלה טוחנת לנו את הכיסים והמרוץ גם אחרי כסף לא נגמר אנשים לא יכולם לצאת אפילו לפנסיה בכבוד כי אין אוכל בבית הזקנים צריכים לעמוד באבטחה יום שלם ולהרוויח מינימום למחיה אנחנו דור חלש פיזית ורוחנית לצערי קשה לנו עם קושי ועבודה קשה מה שפעם לא היה . יכולה להגיד גם שהילדים של ’’פעם’’ ידעו להסתפק במועט. כיום אם אין לילד מינימום חללית לחלל פרטית הוא לא יהיה מרוצה איפה הימים שהיינו זורקים אחד על השני ’’טוטו’’ ’’מעבירים פתקים בלי שהמורה תראה קלאס ’’חיי שרה’’ תיפסוני’’ דג מלוח פרקתי תסכול של דור שלם חח 😓😓