מקווה לא לקבל תגובות שיפוטיות אלא ענייניות ו/ או תומכות 🙏❤️ אני ובעלי שלושה חודשים אחרי לידה. מצד אחד מאושרים עד הגג, ברוך ה', מצד שני מאוד עייפים ומותשים מן הסתם. הוא מאוד שותף בטיפול בילד אבל אני המטפלת העיקרית. בימים האחרונים אני מרגישה שבא לי לסיים את הזוגיות הזו. אני מאוד משתדלת להיות אמא ורעיה טובה והכוונות שלי מאוד טובות אבל בעלי נורא ביקורתי כלפיי. אני מניחה שחלק מזה זה הוא מתקשה עם כל האינטנסיביות של החיים לצד תינוק וגם להתמודד עם הלחץ הכלכלי והמשפחתי, אבל בכנות, די נגמרה לי הסבלנות להבין אותו. במשך כל הזוגיות הזו אני מכילה ומבינה ומנסה לעשות הכל בשבילו. עכשיו שלא תבינו לא נכון - גם הוא עושה בשבילי, אבל כשדברים לא הולכים כמתוכנן או שאני לא מצליחה להשתלט על העומס לפי הסטנדרטיים שלו, מאוד קשה להיות סביבו. לפני הילד עוד הייתה לי סבלנות כי אני מאוד אוהבת אותו אבל עכשיו, מרגישה שנגמר לי האוויר. אני לא עומדת בציפיות ואני גם לא ממש רוצה יותר לעמוד בהן. אני עייפה מלהיות רעיה למופת. גם ככה כל הזמן נלחמת להערכה. שום דבר לא מספיק ואם פישלתי מקבלת על הראש. במיוחד בתקופות שהוא קצת יותר לחוץ או עצבני . קצת כמו לחיות בכלא באיזה שהוא אופן. קשה להבין מפוסט מי זה הבנאדם, הוא לא בנאדם רע, הוא מאוד אוהב וחכם ויש לו צדדים נהדרים. פשוט אצלי קצת נגמרה הסבלנות.. אני מאוד רוצה להשקיע באמהות לקטן שלי ואין לי כבר אנרגיה או פנאי להתעסק בלרצות אותו. אולי כבר עדיף בנפרד.. זה מבאס להיפרד כי אני גם אוהבת כשהוא נמצא כי לפעמים כיף ונעים ויש לי ביטחון והוא החבר הכי טוב שלי וגם לא הייתי רוצה שהבן שלנו יגדל להורים שנפרדו. אני גדלתי ככה וזה לא נעים. מצד שני אני חושבת שההורים שלי עשו החלטה נכונה לפרק אז אולי זה לא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לילד. אני מרגישה אשמה כי הבאתי איתו ילד לעולם בידיעה שהוא כזה, וכל הזמן ניסיתי להבליג ולהגיד לעצמי שאני יכולה להסתדר עם זה. רציתי לראות את המעלות על החסרונות אבל אני לא באמת מתחרטת כי זכינו להביא לעולם דבר טהור כ"כ ברוך ה'. אין לי כוח לקריזות שלו, לנוקשות, לחוסר זרימה, לשליליות, לדרישות הגבוהות, לביקורת , לפרנואידיות. אוף בא לי קלילות וכיפיות. הוא יכול להיות כיפי וקליל אבל הוא יותר לא מאשר כן ודי נגמר לי האוויר. כי אני בן אדם שיודע להיות רציני ולקחת אחריות על החיים שלו אבל כשאני עושה משהו נחמד בשביל עצמי, הוא גורם לי להרגיש אשמה לגבי זה. לא יודעת מה לעשות כבר.. מאוד מתלבטת ומאוד מתבאסת שהוא שם אותי במצב הזה. אנחנו מתקשרים המון וכשאנחנו בטוב ומדברים על הדברים, הוא מבין ומסכים ומתנצל אבל זה מחזיק לטווח קצר ושוב, כל עוד הכל מסודר ומתוקתק בחיים שלנו, הוא בסדר, אחרת שוב אני מקבלת על הראש (למה אין אוכל, למה מלוכלך, למה המשפחה שלך באה כל הזמן, למה את לא שמה לב, למה את לא מגדילה ראש.. דברים כאלה). כאילו בא לי להגיד לו - נשמה, זה מה שאני ומה שאני יכולה לתת, לא טוב לך, סע. אבל אני לא באמת רוצה שיסע, מצד שני כמה אפשר לקוות שבן אדם ישתנה? אנשים הרי לא משתנים . וזה הטבע שלו וכבר עייפתי מהשיחות החוזרות והנשנות בנושא. זה כבר די מיצה את עצמו. באמת שאני חסרת אונים כבר.

וואי אהובה נשמע ממש ממש קשוח. קודם כל, תדעי מראש שרוב הזוגות נמצאים במשבר במהלך השנה הראשונה מהלידה ורבים גם מתגרשים. אני ובעלי אמנם שונים ממכם והמקרה שונה, אבל גם אני הרגשתי ככה אחרי הלידה ורציתי להתגרש. החלטנו ללכת לטיפול זוגי של 10 מפגשים ויצאנו משם לאבי דאבי, והיום בדיעבד לא מבינים איך הגענו למצב הזה בכלל. אז אני יכולה קודם כל להמליץ לך לא לקבל החלטות כאלו גורליות בתקופה כזו קצרה. אתם עדיין לא למדתם איך לנהל זוגיות במקביל להורות טריה. קחו לכם את הזמן, אם זה מוביל אותך למקומות קשים, תשתפי אותו בתחושות שלך כשאתם רגועים ואולי תלכו לייעוץ זוגי. מאחלת לכם להתגבר על התקופה הזו, ולמצוא את המסלול שלכם, שהוא שונה מכל מסלול של מישהו אחר, שבו אתם מצליחים לנהל זוגיות והורות כשטוב לכם ❤️

אני אגלה לך סוד, זה חלק מהזוגיות יש קשיים ויש דברים גם טובים, גם אם תחפשי בחוץ לא תמצאי תמיד כיף מה שכן תפתחי את זה איתו תלכו אולי לטיפול אם הוא דורש יותר מדי אז תעני לו בהתאם לא לשמור בפנים שום דבר מה שיהיה יהיה אבל אם הוא בעל טוב ואתם חברים טובים מאמינה שתסתדרו

היי יקרה אני חושבת שבתקופה כזו אתם חווים המון שינויים והמון מצבים חדשים ולא כדאי לבחון כרגע במקום הזה את היחסים מה כן? כדאי לנסות לייצר תקשורת טובה לדבר לפעמים זה מאד קשה לבד אולי ואפילו רצוי בתקופות כאלו ללכת לטיפול זוגי או עזרה חיצונית שתוכל לעזור לשניכם לתווך אחד לשני את הצרכים שלכם וכך לדייק מה כל אחד מכם צריך מהשני מה כל אחד יכול או לא יכול לתת בתקופה המאתגרת הזו של הורות טרייה אני לקראת לידה ראשונה ולא מפסיקה לשמוע מחברות כמה התקופה הזו היא אתגר מאד גדול לזוגיות התקופה שאחרי הלידה לכן הייתי מנסה לראןת איך אפשר להקל לתווך לדבר זוגיות זו עבודה וכשנכנס ילד למשוואה הכל משתנה והזוגיות נבחנת מחדש תני לה צ’אנס אמיתי בהצלחה❤️

יקרה אני ממש מבינה אותך. את שניה אחרי לידה, החיים התהפכו. אין יום ואין לילה, אתם מותשים ומעורערים. ובילד ראשון הטלטלה היא הכי גדולה. נסי לראות גם את הטלטלה של בעלך: לפני הלידה הוא היה העוגן שלך אבל הייתם שווים בבית, פתאום יש תינוק ששואב כל רגע פנוי, את חלשה וזקוקה להרבה יותר עזרה ובטח שאין מה לדבר על אינטימיות אמיתית. פתאום ממצב של חברים הוא פתאום אחרון בשרשרת המזון. יש תינוק שבראש סדרי העדיפויות ומיד אחריו יש אותך שגם לך מאוד קשה והוא צריך להצליח לתמוך בך. פתאום אין מי שיראה את הקושי שלו. זה מצב לא פשוט בכלל. אבל האמת היא שהחיים שלנו בנויים גם ממשברים.הם חלק מהחיים שלנו, בטח כשמדובר במשבר כל כך מבורך כמו תינוק. ואמרת נכון, את לא תשני אותו. ובכל אחד יש מגרעות, גם בו וגם בך. הוא רואה בזמן משבר יותר מגרעות בך ואת רואה יותר מגרעות בו. אם לא הייתם במשבר, מן הסתם היה לכם סבלנות ויכולת הכלה. אבל האמת היא שאת כותבת כלכך יפה איך את רואה בו את הצדדים הטובים ואיךהוא יודע להקשיב לך ולנסות להשתפר (גם אם זה לא מחזיק לתמיד וצריך להזכיר לו). הוא נשמע לי כמו בעל נהדר ושבכללי בחרת נכון כשהתחתנת איתו. הוא אוהב אותך ואת אותו. ומה יקרה אם תתגרשו? את חושבת שתמצאי מישהו שאין לו מגרעות שקשה לך איתם בשעת משבר? אין דבר כזה. ואם תשכילו לזהות את המשבר הזה, לדבר עליו נכון, לעמוד זה לצד זו למרות כל הקושי, המשבר הזה הולך להעצים את הזוגיות שלכם באופן מדהים. מנסיון. אבל יהיו עוד משברים. ושוב יראה שאולי עדיף בנפרד. אבל האמת היא שכל עוד לא מדובר במשבר אמון, בגידה חלילה או אלימות, גירושין הם הפיתרון הקל ובריחה מהתמודדות. מחזקת אתכם ובטוחה שתעברו את המשבר הזה בגאון, עוד כמה חודשים תסתכלו אחורה עם חיוך גדול וידיעה שהכל קטן עליכם.

אתן כולכן מדהימות. מורן, במבי, הדר ומיכל. חיזקתן אותי ככ עכשיו ואפילו ריגשתן עד דמעות. הייתי בטוחה שאקבל תגובות של "יאללה תתגרשי" ואני חייבת לומר שזה כן מחזק ונותן כוח לקרוא את מה שאתן אומרות. כי כן יש בינינו חברות נהדרת וזה כן מקסים אם נצלח את התקופה הזו ונוכל לגדל את הנסיך שלנו יחד. אנחנו כנראה באמת מאוד עייפים וזה לא חכם לבחון את הזוגיות הזו ככה. אולי אכן שווה לבחון ייעוץ זוגי. אני מקווה שנרגע ונצליח להשתפר כי ברור לי שזוגיות זו עבודה ואנחנו גם הרבה זמן ביחד ברוך ה' ועובדים על זה אבל אולי בגלל זה נראה לי שאני יודעת הכל על הזוגיות הזו כשלמעשה כמו שאמרתן , כשנכנס ילד למשוואה דברים נבחנים מחדש. תודה לכן, גם על ההקשבה והתמיכה ותשומת הלב וגם על המילים החכמות

אני חושבת שעוד לא צריך להיות פזיזה לגבי החלטה כאזות ..אני לא מקצועית ולא עם תואר ביד אבל הייתי בזוגיות הרבה שנים וחוויתי תהפוכות של 180 מעלות ובסוף איכשהו התחתנו ומצאנו את המקום שלנו …עכשיו אצלך זה סיפור שונה אני מבינה אך אולי כדאי לתת היזדמנות לפני שאת הולכת ? אולי תאמצו שיטה ביחד איך להסתדר או גישה אחרת שבה את רואה את הדברים , את גיבורה ונישמעת לי אישה מאוד חזקה שלא יודעת כבר על מה היא נלחמת וזה בסדר..זה טבעי…כולם מגיעים לשלב בחיים בזוגיות שבה אומרים ״למה לעזעזל הוא עדיין כאן?! ״ , אולי הוא עובר משהו איזה לחץ נפשי שמושלך עליך שלא בצדק אבל לפעמים זה קורה ..עם יש לכם זמן פנוי לכמה פגישות אצל יועץ מקצועי או אפילו תלכו לרב שלום בית בכלום כסף שיש לו נסיון .. תנסי תני עוד פוש אחרון ואני מקווה שהוא יפקח את עיניו אליך ❤️

אני ובעלי האחרונים מבין החברים שהבאנו ילדים לעולם, היינו עם טיפולים ולקח לנו הרבה זמן. ראינו דרך החברים מה קורה לכולם אחרי הלידה, ואהיה כנה - זה קורה להם אחרי כל לידה מחדש, כל לידה מחדש מוסיפה את הקשיים שלה, ולוקח זמן להבין איך אפשר להנות עם זה. אני הייתי בטוחה שזה ידלג עלינו, אני ובעלי מעל 10 שנים בזוגיות, עברנו הרבה ביחד ותמיד היינו בטוב, היינו מהזוגות שלא רבים , אפילו הטיפולים עברו לנו בצורה מאחדת, ועדיין זה קרה גם לנו. ההתחלה סופפפפר קשה, אתם גם עדיין בהתחלה, קחי לך את השנה הזו בסלחנות יתרה, ואם צריך כל יום לפני השינה תשתפו באווירה נעימה את הקשיים שלכם ותקשיבו לצד השני ותגלו אמפתיה. ומה שלא מסתדר, לא להתבייש ללכת לטיפול, זה באמת יכול להציל את המצב. ואם את מאזור עפולה, אני יכולה לתת לך מספר טלפון שלה.

גליה - ממש צודקת. גם אנחנו ראינו עליות ומורדות אבל למרות זאת כן החלטנו להחזיק יד ביד. המשפט הזה שאמרת " למה לעזאזל הוא עדיין כאן?" חחח כל כך הצחיק אותי כי זה כזה נכון. אני גם יודעת על השריטות שלו בתור מישהו שגדל עם אמא מתעללת והייתי מוכנה להיות שם בשבילו לעזור לו לאחות את הפצעים ולפעמים כשהכל יותר מידי מרגישה שגדןל עלי וטז מנסה להתרכז בטוב. תודה לך על תגובתך 🙏

יקרה כולם חווים משבר אחרי הלידה אצלנו היה חשבונות מי עושה מה והרגשה מעיקה כזו. נשמע שלבעלך יש אופי קשה ואת עכשיו במקום של אפס אנרגיה להכיל. הייתי מסבירה לו שכרגע זו התקופה שלו להכיל קצת יותר לשחרר דברים מסוימים או לעשות בעצמו, כשתתאפסי על השינוי על ההורות החדשה תוכלי גם את להכיל יותר ולהתפשר. לוקח זמן לעבור מזוג לשלשה. ובהחלט הייתי שוקלת יעוץ זוגי זה ממש יכול להקל לדבר על הדברים בשטח נייטרלי

תכלת - יש מצב... אבל עדיין המצבים האלה יחזרו על עצמם כשנחזור הביתה... מקווה לטוב

מורן - לא אנחנו יותר דרומיים אבל תודה בכל מקרה. אני בטוחה שיש באזור שלנו מטפלים. אני רוצה לאמץ את מה שהצעת לי, לקחת את השנה הזו בסלחנות. אם נפרד אחכ לפחות נדע שלא קרה בפזיזות ומתוך עייפות. את צודקת.

נועה - קלעת בול. הוא טיפוס קשה. עבר ילדות לא פשוטה.. ואני החלטתי להבין את זה ולהתחתן איתו בכל זאת. אנסה לעשות זאת. אני לגמרי לוקחת בחשבון טיפול כי לפעמים כשצד שלישי אומר את הדברים , העיניים נפתחות. האמת היא שהיו מלא דברים שהוא עבד עליהם בעצמי למען הזוגיות הזו אז אני באמת לא רוצה להחמיר איתן אבל הוא יהיה חייב להבין שאני לא רובוט ולא מסוגלת למלא את כל המחוייבויות על הצד הטוב ביותר . יהיו פיקשושים והוא יצטרך לחיות עם זה. זה מבאס עבורו אני בטוחה אבל כרגע אני בעיקר אמא של הבן שלו אז אין ברירה

זה ענייני שליטה, הוא מווסת את החרדות שלו בסדר ארגון ושליטה, ילד טורף את הקלפים זו ההגדרה של חוסר שליטה, לכן הוא מנסה להחזיק עוד יותר חזק. ואת בתקופה שאת לא יכולה ולא נעניית אז הוא כועס עוין ומחפש יותר ארגון וסדר. הוא חייב להמשיך בעבודה עצמית, טיפול זוגי יכול לעזור לו ולך לצלוח את המעבר. את נשמעת מקסימה ונשמעת בעיקר שעשית בחירה מודעת ומושכלת את פשוט עייפה מדי וגם הוא והכל יותר תוקפני ואגרסיבי ככה, ממש מסכימה עם מורן שתנסו להיות יותר סלחנים לתקופה הזו

אמאל'ה כאילו אני כתבתי את זה💔

תודה נועה , את נהדרת

הריונית - ❤️

בדיוק שלחו בקבוצה של התיכון שלי סרטון על זה 🙃

זה 3 סיבות ... סתם לידע כללי כזה אני אישית ממש אהבתי

וזה האחרון ישלי את הסרטון המלא אם מעניין אותך תכתבי לי אני אשלח לך

האהבה בטוחה שתעברו את התרופה הקשה הזו כזוג ואהבה והקשר רק יתחזקו

נועם - אני אוהבת את הרב יצחק פנגר, תודה על השיתוף

נועה - תודה לך. מקווה שאהבה זה מספיק. מפחדת שזה לא לפעמים...

במה מתבטאת הביקורתיות שלו?

♥️♥️♥️