בנות ילדתי בקיסרי חירום בגלל ירידות דופק של הבייבי שלי בסוף היה לה חבל הטבור מסביב לצוואר ומעט היפרדות שיליה התחלתי בלידה רגילה וזה ניגמר בקיסרי חירום זו הלידה הראשונה שלי וממש טראומה עברתי תודה לאל ששנינו בריאות ושלמות וזה לא מובן מאילו בכלל עכשיו בעזרת השם אני כן ירצה עוד ילדים אבל איך אפשר להתגבר על תראומה כזאת אני יודעת שזה דברים שקוראים ולא בטוח שיקרה לי שוב בלידה הבאה אבלל ממששש מפחדת 🥺

וואי אהובה ליבי איתך ❤️ אני גם התחלתי לידה רגילה, וככל שהפתיחה התקדמה הדופק צנח וזה נגמר בקיסרי חירום כשחבל הטבור כרוך לו סביב הצוואר. להיות איתך כנה? היה לי עינוי שאין שאין לתאר. החתך נפתח והזדהם, ופשוט הרגשתי שהדבר הזה לא יגמר. קודם כל, ממליצה לך למרוח יוד נוזלי כדי למנוע זיהום (זה לא שורף ולא כלום). בחודשים הראשונים, לא רציתי לשמוע על הריונות או לידות, דיברתי עם בעלי שילד אחד זה מספיק טוב בשבילי, ושאם הוא רוצה עוד - אז נאמץ - כי אין סיכוי שאני אעבור עוד לידה אי פעם בחיים האלה. אבל.... המזן עובר, ואת מקבלת פרופורציות, ואת כבר יודעת את כל התהליך. היום, כשהקטני כבר בן 11 חודשים, בא לי לפחות עוד 2 ילדים. גם בידיעה שיש סיכוי גבוה שזה יגמר בקיסרי.

הז מאוד קשה להתגבר על זה, ובלתי אפשרי כשאת עדיין בתוך זה. אחרי שתחלימי והכל יעבור את תראי שזה זמן מאוד קצר של סבל, גם נפשי וגם פיזי. הנפשי יהיה יותר קל בפעם הבאה כי את תדעי שזה עובר ואיץ זה מרגיש, ושזו אופציה. התחלה קשה, אבל אחר כך חיים שלמים ויפים עם התינוק

שולחת לך חיבוקים וחיזוקים ❤️ מקווה שתחלימי במהרה

תאמת הכאב של עכשיו לא כזה גרוע פשוט ההלם שרצים איתך ככה ולא מדברים והייתי עם אפידורל עשו לי את הניתוח רק עם אפידורל רעדתי וצרחתי כמו מפגרת גם לא נתנו לבעלי להיכנס איתי ממש מבאס הוא כל כך רצה לחוות את זה יחד איתי

כן אני מבינה אותך... גם אני במשך 9 חודשים חלמתי ללחוץ, ושיצא תינוק קטני, ובעלי יחזיק אותו. חלמתי בחלומות על זה. ובסוף המציאות היתה מאוד קשה. אבל מבטיחה לך שאת תסתכלי על זה אחרת ככל שהזמן יעבור. את תעריכי את הניתוח המזעזע הזה מאוד ואפילו תאהבי אותו. אני רואה התינוק שלי הולך, וצוחק, ומשחק בכדור, והוא עולם שלם. ולחשוב על כך שלפני הניתוח הקיסרי, תינוק כזה לא היה נולד חי.... באמת שהיום אני מאוד שמחה על הניתוח, וגאה בצלקת שלי, ומחכה לילדים הבאים. בהתחלה כשהיו אומרים לי את זה, הבנתי את הדברים והסכמתי איתם ממקום שכלתני. היום, כשהבייבי איתנו כמעט שנה ועברנו איתו המון, הזה מקבל משמעות אחרת ומאוד מאוד גדולה.

קחי לך את הזמן, אל תחשבי כרגע על לידות נוספות אם זה עדיין מרגיש לך כמו פצע פתוח. תחכי שתתגברי על הטראומה ותרצי את זה.

גם ככה ההמלצה היא לחכות לפחות שנה עד שתכנסי להריון שוב, זה בדיוק הזמן הזה שצריך 🥰

חחח ברור לפחות לא בשנה וחצי הקרובות 💖

מגיעה למלכה שלי את כל היחס בעולם כרגע זה ממש לא הזמן לחשוב על עוד אחד/אחת היא רק בת שבוע במיוחד אחרי מה שהיא עברה הנסיכה שלי אפילו לא הראו לי אותה אחרי הלידה ישר רצו איתה היה לה מים בריאות קטנה שלי ושוב אני אומרת תודה ענקית לבורא עולם שזה לא מובן מאילו בכלל שדמר לי על הנס הקטן שלי

ההתחלה מאוד קשה , גם עם הנסיכה שלך 3-4 החודשים הראשונים הם קשים מאוד. חוסר אונים, קשה להבין מה הבכי אומר: חם לה? קר לה? אכלה מספיק? לא אכלה מספיק? למה לא עשתה פיפי? הקקי נראה תקין? כל הזמן ידיים ובכי ובעיקר בלילה... קחי לך את החודשים הראשונים להתאושש ולהכיר אותה, ולתת לה כמה שיותר ידיים וחום ואהבה ❤️

צודקת