מודה שקשה לי אני מכורה לאוויר שלו, הוא החיים של אמא שלו כפרה עליו מודה עליו כל בוקר אבל קשה לי החוסר שינה, קשה לי שאני מחזיקה את הדמעות כי הילד מרגיש הכל, קשה לי ללכת לשירותים לשבת על הרצפה ולבכות. קשה לי שהוא סובל (גזים) והוא חסר אונים ואני "כועסת" כשהוא צורח שלוש שעות רצוף בלי להצליח להרגיע אותו. קשה לי לשחרר ולסמוך על אחרים שיטפלו בו 😭 קשה לי ממש לדבר על זה צריכה להראות חוזק ליד בעליייי שגם גמור מעייפות והוא עוד עובד מבוקר עד ערב. אני רוצה לפרוקקקקקקקקקקקקקקקק מרגישה צורך להתנצל בפניו שאמא הייתה קצרה הלילה, מה הוא אשם 😭

כולנו היינו שם. התסכול שלנו שאין לנו דרך נוספת לעזור להם יותר ממה שאנחנו עושות. את צודקת שלא צריך להראות לתינוק לחץ כי הוא מרגיש הכל אבל לשתף זה סופר חשוב. להיות אמא זה תפקיד חיינו, זאת עבודה הכי קשה שיש! חשוב מאוד לשתף את הבעל ואם צריך אז גם לבקש עזרה. לבקש אותה בצורה יפה שלא תראה בתור דרישה או פקודה. לשתף בצורה שהוא ירגיש חלק. זה של שניכם ואף אחד לא קבע שאמא אמורה להרגיש ככה! אין סיבה שתנסי להראות חוזק שבפנים את שבורה. תלמדי לשתף ולבקש עזרה, את תרגישי הרבה יותר טוב. חיבוק ענק ❤️

ההתחלה מאוד קשה אהובה. לא מדברים על זה מספיק, אבל זה באמת קושי אדיר. כל מה שאת כותבת, מוכר לכולנו. אבל אני רוצה לעודד אותך, להגיד לך שזה טוב לבכות ולפרוק, ואת יכולה גם לשתף את בעלך ולבכות לידו למרות שהוא עובד קשה. בשביל זה אתם שם, אחד למען השניה, להיות כתף תומכת ואפילו רק להקשיב. הקושי שאת מתארת משתפר מאוד אחרי 3-4 החודשים הראשונים. עדיין יהיו אתגרים, אבל הם יהיו יותר קלים. הגזים כבר יהיו מאחוריכם, את רוב סוגי הבכי את כבר תדעי לזהות, הוא כבר יתחיל לצחוק מדברים שאת עושה וירצה להיות יותר פעיל באוניברסיטה ויעסיק את עצמו קצת. הידיים שלך ינוחו, ואת תהני בכל דבר חדש שהוא יעשה. תנסי בנתיים, בתקופה הזו, לשים לך מוזיקה מעודדת ושמחה ברקע כשאת עם התינוק, שקצת יסיח את דעתך. כשהוא נרדם, תעשי פיפי, תאכלי, ותשני. גם אם זה קצת קשה, לעצום עיניים ולהרגיל את עצמך לישון איתו. את חזקה, וזה ממש ישתפר בקרוב ❤️ אני יודעת שזה נשמע כרגע כמו נצח, אבל בדיוק כמו השליש הראשון של ההריון - זה עובר