היי בנות. אני שבוע 7 מרגישה מדוכאת ועצובה, כל היום אני בוכה… זה לא שאני לא שמחה מזה אני מאוהבת בבעלי ומודה לה׳ שזה קורה, התחתנו ממש לפני כמה חודשים ופתאום זה הגיע בהפתעה גמורה אני לא מצליחה להרגיש מאושרת וזה גומר אותי חייבת לציין שהוא הכי תומך והכי מבין שזה הורמונים וכאלה. ובתכלס פשוט נראה לי שאני מפחדת כל כך ולא ממש יודעת להסביר את עצמי… מישהי פה עברה גם משהו דומה אשמח לעידוד 🙏🏻❤️

אני אומנם לא בכיתי אבל מאוד פחדתי והרגשתי לא מוכנה ועם הזמן את מקבלת את ההריון ואת מקבלת את העובדה שאתם הולכים להפוך להורים ואת מתאהבת במה שיש בתוכך ונדהמת ועם הזמן כבר לא תוכלי לחכות שתלדי מרוב התרגשות לפגוש את העובר

פשוט אל תקחי את זה כמשהו שיגמור לך את החיים או שלא הספקת לחוות דברים בתור נשואה טריה תוכלי לחוות הכל גם אחרי ההריון עם תוספת מתוקה בצד, תעריכי את זה ותודי על זה שנקלטת כלכך מהר, יש כאלו שמנסים כל כך וגם לוקח להם שנים, את גם תראי כמה זה יהפוך לך את הנישואים ליותר מרגשים ומעניינים, את הולכת לבנות משפחה עם בעלך, עד עכשיו הייתם רק זוג עכשיו זה נהיה משפחה

הרגשתי שעולמי חרב עליי שנגמרו לי החיים ישבתי שעות מול המראה כמו זומבי הרגשתי שלמות זה הדבר היחיד שישחרר אותי מההרגשה הזאת ואני נכנסת לשבוע 7 זה קצת השתחרר לי אני בוחרת להסתכל על אנשים ששוכבים במצב סופני בבית חולים או אנשים שהם בודדים ואין להם כלום ואני עושה עבודה בראש שמתישהו זה היה צריך לקרות אז תמיד עדיף מוקדם מאשר מאוחר ושזה רק פחד טבעי וזה בסדר להרגיש ככה ושיהיה לי משהו שהוא שלי טהור והחיים יקבלו משמעות אמיתיתו כי כולנו מחפשים בית בסופו של דבר וככה מקימים בית ואני בוחרת לקחת את זה בקלילות בגישה חיובית שאם אני אהפוך לאמא זה לא אומר שנגמרו החיים אני אמשיך לחיות לאהוב את החיים לחגוג אותם רק שבסופו של יום יהיה לי למה לחזור הביתה