בן 8 חודשים כשקם לאכול בלילה לרוב לוקח לו זמן לחזור לישון ורואים שהוא מת מעייפות אבל כאילו הגוף שלו קופץ ומקפיץ אותו.. הוא גם למד לעמוד אז ברגע שקופץ ישר נעמד ובוכה והלך עלינו 🥴🥴 אז מרימה אותו הרבה בלילה כי כשעטוף בידיים הקפיצות עוברות בשלום אבל עד שיכולה להניח אותו חזרה לישון השם ישמור.. ברור שאני כבר מתעוררת לגמרי.. מישהי יודעת מה זה? זה קטע מוכר? זה היה כשהיה תינוקי קטן חשבתי שזה שרידים של המורו הזה אבל מה עכשיו? קפיצת גדילה? אולי המעבר לחדר של אחותו? (קשה לי להאמין כי הוא יותר רועש ממנה ויש מגני ראש ככה שלא רואה אותה באמת..) צריכה לבדוק את זה?

אני זוכרת שברגע שהבן שלי נעמד זו הייתה תקופת סיוטט כי באמת כל פעם כשקם או לאכול או סתם ךא הסתדר לו השינה ישר היה נעמד ובוכה .. וגם אני בהתחלה הייתי מוציאה להרדים על הידיים עד שזה הפך להרגל נוראייי שדפק אותי רצח מבחינת השינה והכאבי גב (כי בואי תינוק בן 8/10 חודשים לא שוקל כמו בגיל חודש) הבנתי שחאלס והתחלתי ללמד אותו להירדם עצמאית.. אז כן עוזרת לו לרדת מהעמידה חזרה לשכיבה אבל יש לי חוק "לא יוצאים מהמיטה" . אז אני אחזור 70 אלף פעם להוריד אותו בהתחלה זה מלחמת התשה אבל לאט לאט הוא יתרגל ויבין שגם סתם לשכב במיטה זה סבבה עד שנרדמים.. והיה לו משחק או 2 במיטה הסכמתי לשחק עד שיירדם זו גם אופציה..

אז זהו שאצלי כל פעם שהוא קם הוא נרגע רק עם בקבוק! מוצץ ידיים אן מים מחזיקים בדיןק דקה עד הבכי הבא.. והעניין היא שהוא גם רזה מאוד וגבוה מאוד, כל הרופאות תמיד נבהלות מזה שהוא תת משקל אבל הוא בדיוק כמו אבא שלו נראה כמו ספגטי.. אחותו בגילו אכלה 180 כל 5-6 שעות והוא עד עכשיו לא מצליח לסיים 120 כי הבטן קטנה ולא נכנס יותר, אבל אז נהיה רעב שוב אחרי 2.5-3 שעות.. ככה יוצא שהוא קם 3-4 פעמים בלילה!! היו לו תקופות קצרצרות טובות יוצר (מזמן) של פעמיים בלילה וזה הלך.. עכשיו זה רק בקבוק וזה מייאש!

בגלל זה נראה לי שזה לא רק הרזון שלו זה העיקר הקפיצות שמעירות אותו ואז בא לו רעב

אם הוא בקושי מסיים 120 יכול להיות שהאוכל לא מתאים לו..?? אני זוכרת שהבן שלי אחרי חודשיים וחצי היה בקושי אוכל רבע בקבוק ובוכה וצורח וכו וכו החלפתי תמל ומאז לא עזב את הבקבוק.. זה גם אופציה..

הבאת לי נקודה למחשבה..