מתוסכלת כל כך!!! איך גומלים מטיטול בלי לאבד את זה אני פשוט מותשת. הילד בן שנתיים ו8 כבר מדבר שוטף ומבין הכל וכל היום קורא ספרים על גמילה ורואה סרטים ועוד מבקש ממני אפילו ולעשות פיפי או קקי בסיר או בשירותים??? לא קורה דקה אחרי שמסבירה הוא עושה לי פיפי על הרצפה מורידה באה להחליף לו תחתונים וגם קקי עשה והוא מתנגד גם לא רוצה לעשות בסיר אני מתחננת שישב מה עושיםםםם בא לי לבכות הוא ב1.9 נכנס לגןןן עירייה ואני לא רוצה שיכנס עם טיטול

הוא עשה פעם בסיר או עדין לא? אצלנו בדיעבד גילינו שהקושי היה לעשות בסיר, ברגע שעשתה פעם אחת הבינה שזה בסדר ושחררה

גם בשירותים מתנגד?

עשה איזה פעמיים

לפני מקלחת כשלקחתי אותו

הוא פשוט לא קולט את הקטע ולבד לא אומר לי אלא רק אחרי שעשה

הרבה סבלנות

גם הבת שלי הייתה מנגדת ואומרת אחרי שעשתה פיספסה המון. היום היא כבר לא, והיא באותו גיל של הבן שלך. אם יש לך פייסבוק,יש מישהי בשם שי שהיא יועצת גמילה שאת יכולה להפנות את השאלה ולהתייעץ

כמה זמן אתם בתהליך גמילה? הוא אומר לך כשהוא מפספס? או פשוט ממשיך כרגיל? איך התגובה שלך כשהוא מפספס?

להמתין!!!! שלי מפסח נגמל בגן בבית לא מוכן בשום אופןןןן רק בשבןעיים האחרונים היה מוכן לבדד הוריד וישב באסללה ..זה יבוא

אולי תעברי ישר לאסלה . יש כאלה שמפחדים/לא אוהבים את הסיר..

ואי בנות סורי שרק עכשיו עונה.. אני חייבת עזרה 😮‍💨😔😔

אורליקי- בערך שבוע אבל אני מורידה לו את הטיטול ממש קצת כי ברגע שאני מורידה הוא מפספס לי על הרצפה ואין אני פשוט מתעצבנת הוא גם כאילו עושה דווקא כי הוא מאוד נבון ומבין

אדר- אני פשוט חייבת שיגמל עד ה1.9 אפילו הגננת החדשה שאלה אם הוא גמול והוא מוכן זה לא שלא

אז קודם כל תנסי למתן את התגובות שלך.. שבוע זה מעט זמן לגמילה. יש תינוקות שלוקח להם חודשים עד שמגיעים למצב שלא מפספסים. ברגע שאת מגיבה בעצבים הוא מבין שמשהו לא בסדר ויעשה דברים כדי להימנע מאותן תגובות כמו למשל להתאפק. וזה מקום שאת לא רוצה להיגרר אליו כי בסופו של דבר זה רק יסבך יותר את הגמילה. כשהוא מפספס תנסי להבין עם עצמך שלא מדובר ב להוריד טיטול וגמרנו, מדובר על ילד שבמשך יותר משנתיים וחצי היה רגיל לעשות צרכים בצורה ודרך מסויימת, לצפות ממנו לשינוי כלכך מהיר זה לא פייר כלפיו. ואין דבר כזה ילד שעושה דווקא, הוא מפספס מכלכל הרבה סיבות.דווקא היא לא אחת מהן. עכשיו, נכון שיש ילדים שתוך יום וחצי יומיים נגמלים אבל רוב רובם של הילדים זקוקים לתהליך הדרגתי. חלק גדול מהתהליך הוא דווקא אותם פספוסים שאת מתארת. כך הוא לומד איך זה מרגיש כשהוא עושה צרכים ללא טיטול. כשהוא מפספס תסבירי לו שהוא עשה כרגע פיפי/קקי, תסבירי לו שאלה דברים שעושים בשירותים ותראי לו איפה השירותים. אני אחפש דברים שרשמתי מתוך הרצאה שראיתי על גמילה וארשום לך כאן הסבר על התהליך. אם את רואה שאת מאבדת את זה/חסרת סבלנות אולי עדיף לך לחפש צורה אחרת לגמילה או אולי שהאבא יהיה המטפל העיקרי בכל הנוגע לגמילה.

צריך לקחת בחשבון שברגע שמתחילים צריך להיות מאוד סבלני, ימים בהם אין שינויים משמעותיים כמו מעבר דירה, הריון מתקדם או תינוק חדש במשפחה. לגבי בשלות התינוק - מרגע הלידה התינוק בשל לגמילה, יש מדינות בהם גומלים ילדים בגיל חודשים ספורים. השאלה היא יותר האם אנחנו ההורים בשלים לתהליך הזה? האם יש לנו לפחות שלושה ימים פנויים להיות בקשב לפעוט, לשים לב לסימנים שעושה, להגיב בזמן ברגע שעושה פיפי/קקי והאם באמת יש לנו פניות רגשית ופיזית להיות שם עבורו. מומלץ בימים הראשונים לעשות רישום של הזמנים בהם הפעוט עושה פיפי/קקי וסימנים שנראו לפני. ככה נוכל לראות כשיש זמנים קבועים ולהתכונן בהתאם. מבחינת הכנה של הפעוט לקראת הגמילה- מומלץ להציע לפעוט ללוות אתכם לשירותים, להראות שזה משהו טבעי כשיש לנו צרכים ניגשים לשירותים. להסביר על התחושה לפני ואלרי כמו: ״אוי מדגדג לי בבטן אני חושבת שיש לי פיפי בוא נלך ביחד לשירותים״ ואחרי שעושים לציין ״עכשיו אחרי ששחררתי את הפיפי/קקי יותר נעים לי בבטן״ עדיף לא לומר דברים כמו כואבת לי הבטן וכו כדי לא ליצור רתיעה. כן חשוב לציין מה ההרגשה לפני כדי שגם הם יכירו דרכינו איך מרגיש פיפי / קקי. וחשוב מאוד גם להכיר את התחתונים החדשים / סיר / ישבנון ולהסביר שבקרוב נוריד את החיתול ונוכל לעשות פיפי בסיר/ ישבנון. כן חשוב להימנע ממשפטים כמו ״אתה תעשה בסיר פיפי/קקי״ כדי לא ליצור תחושת ציפייה שאחריה כשהיא לא באמת תתקיים תהיה תחושות אכזבה. כן חשוב לא לצפות מהילד בהתחלה לומר לכם כשיש פיםי/ קקי, מכיוון שלפחות בשלב ההתחלתי אין מודעות כלכך גדולה או מספיקה כדי שישים לב. ולכן גם ממשפטים כמו ״תגיד לי כשיש לך פיפי/ קקי״ בשלב ההתחלתי הם מיותרים. זה יכול ליצור צפייה לילד ולנו וברגע שזה לא באמת יקרה זה יכול לאכזב אותנו ההורים מה שיגרור משפטים כמו ״למה לא אמרת לי״ וליצור תחושה אצל הילד שמאכזב אותנו כי הוא לא אמר לנו. בשלב הראשון נאפשר לפעוט להתנסות וללמוד את הגוף שלו ומה קורה לו. אנחנו נוריד את החיתול נשים תחתונים וכשהילד יעשה פיפי/ קקי נציין בפניו ״עשית פיפי/קקי״ ונשתדל שזה יהיה כמה שיותר קרוב לזמן שזה קרה כדי שיוכל לקשר בין התחושה לפני לבין התחושה של אחרי. ועוד דבר שנעשה זה נרשום לעצמנו בצד כדי לזהות סימנים מוקדמים שמראים על עשיית פיפי/קקי (כמו: לחיים שנהפכו לאדומות, תזוזה הצידה של הילד, התכווןץ.) אם הילד נלחץ מההרגשה של הצרכים בתחתונים אפשר לנסות להרגיע ולומר ״בטח עכשיו יותר נעים לך בבטן ועכשיו נחליף בגדים ותרגיש יותר טוב״ עדיף לא לומר משפטים כמו ״פעם הבאה נעשה בסיר/ישבנון״ כי לא בטוח שזה באמת יקרה. אנחנו רק נרצה להסביר לו מה קרה ומהם התחושות שהרגיש כרגע ולהרגיע במידה ויש לחץ מהילד. כן חשוב לא ליצור תחושות לחץ גם בעת החלפת הבגדים, פשוט לציין בעדינות בוא נחליף בגדים, או זוז הצידה קצת כדי שננקה כאן. בוא נעזור לך ללבוש בגדים יבשים. המטרה של השלב הזה זה רק שהילד יצור מודעות, מה הסימנים שהוא פיתח מודעות ואפשר לעבור לשלב הבא? * מראה לנו שיש פיפי (אפילו אחרי עשיית הצרכים) * מצביע לכיוון הצרכים * וסימן שהוא יותר שלנו זה שאנחנו מכירים את הסימנים לפני שהוא עושה פיפי/קקי עכשיו ברגע שאנחנו מכירים את הסימנים שלהם לפני עשית הצרכים כשאנחנו רואים שהם מופיעים נציע להם להם ללכת לשירותים - ״אני חושבת שיש לך פיפי/קקי, בוא נלך לשירותים/לסיר״ לא לציין ״בוא נלך לעשות פיפי /קקי״ כי לא בטוח שזה יקרה, המטרה שלנו זה רק להציע לגשת לשירותים.

יכולה לעלות התנגדות מהילד, שיציין שאין לו או שהוא לא רוצה וכו, ברגע כזה אנחנו לא מתווכחים עם הילד ולא יוצרים מאבק סביב בעניין. אפשר לנסות להציע לו לעשות את זה בצורה כיפית כמו לשים ליד הסיר/אסלה ציורים, טושים, ספרים, מדבקות, משחקים, סרטונים בטלפון. לומר לו ״בוא נצייר שם, נקרא סיפור ויהיה כיף״ אם עדיין הילד מתנגד או אומר ״אין לי״ גם אם אתם יודעים שיש לו לא ללחוץ עליו ולתת לו לעשות בתחתונים. אנחנו רוצים לזרום עם הילד בקצב שלו ולא לכפות עליו. ברגע שהילד מסכים ללכת לשירותים ומצליח לעשות פיפי/קקי להשתדל לא לעשות מזה מסיבה כמו ״וואוו עשית פיפי איזה גיבור בוא נתקשר לכולם וכו״ רק לומר ״עשית פיפי באסלה באמת עושים פיפי באסלה כמו אמא ואבא כמו ילדים גדולים״. אם הילד יושב ולא מצליח לעשות פיפי או קקי רק לציין בפניו ״לא יצא פיפי/קקי״ ולהלביש אותו. זה בסדר גמור וחלק מהתהליך. יש פעמים בהם הילד יעשה פיפי בתחתונים ממש שנייה אחרי שירד מהסיר/האסלה, גם במקרים כאלה אנחנו מתייחסים לזה באותו אופן מכיל וסבלני. לא כועסים או אומרים לו ״לפני דקה היינו בשירותים למה לא עשית?״, פשוט מציינים בפניו ״עשית פיפי/ קקי״ וכאן אפשר גם להוסיף - ״פיפי/קקי עושים בשירותים״ בצורה רגועה ונעימה. גם כאן עדיף להימנע ממשפטים כמו ״פעם הבאה תעשה בשירותים״ כשהילד שלנו כן מפתח מודעות חשוב לקחת אותו 2-3 ביום נכוןןן אותו ללכת לשירותים בזמנים קבועים - ישר אחרי שמתעוררים ומורידים חיתול בבוקר/ אחרי ארוחת צהריים/ לפני שנת לילה/ לפני מקלחת. בזמנים הללו אנחנו מציעים לילד ״בוא נלך לשבת בסיר/אסלה״ שוב ללא מאבק ובעדינות. קל יותר להחליט מהם הזמנים הקבועים אחרי שרושמים כמה ימים מתי הילד עושה פיפי או קקי בדרכ. כמובן שלא לבוא בציפייה של לעשות פיפי/קקי אלא רק כדי שיתנסה. השלב הסופי הוא כשתגיע היוזמה מהצד של הילד ויציין בפנינו שיש לו פיפי/קקי ויבקש לגשת לשירותים. כן חשוב בימים הראשונים להיות בסביבה המוכרת לו כדי שבאמת יתרכז בהרגשת שלו ולא יהיה עסוק וטרוד בדברים אחרים. עוד דבר שחשוב להימנע ממנו זה להציע לילד כל חצי שעה-שעה ״בוא נלך לשירותים״, אנחנו רוצים שילמד מהי התחושה לפני שעושים פיפי, את הלחץ לפני והשחרור אחרי. אם אנחנו כל הזמן נעשה פיפי לפני שהשתחושה הזאת מגיעה הוא לא ילמד להכיר אותה. אז חשוב שהוא יהיה מודע וגם יקח אחריות על התהליך הזה בהובלה שלנו. אז כן חשוב לא לעשות את זה לפי שעות אלא לפי סימנים לפי מה שלמדנו על הילד. הכי חשוב בתהליך לא להתאכזב, לא להיכנס לציפיות לא ראליות שמכניסות אותנו ואת הילד למתחים סביב העניין הזה. לאורך כל התהליך אנחנו לא ננהל איתו מאבקים סביב הגמילה, אנחנו רק ננחה אותו לגבי מה עושים כשישי פיפי / קקי ונקבל את זה שיש לילד את הקצב והזמן שלו וכמובן נהיה ערים לקשיים בתהליך כמו עצירות או התאפקות ממושכת.

תראי את מה שרשמתי וו תראי אם את מתחברת. הגישה הזו היא מאוד עדינה לילדים, אני אישית בשלב מסויים לבת שלי כן ציינתי ״פיפי לא עושים על הרצפה, עושים בשירותים״ שאלתי אותה אם היא יודעת איפה הם. אז תראי איך הילד מגיב ותראי אם זה מתאים לכם, יש הרבה שיטות לגמילה ולא כולם מתאימים לכולם, מה שכן זו גישה שכמה שפחות יוצרת לחץ על הילד, לרוב לחץ בזמן גמילה יכול לגרום לעצירויות והתאפקות, עדיף להימנע מזה עם תהליך נכון

ואי אורליקי תודה רבה רבה קראתי הכל! ואני מקווה בעז׳ה שתהיה לי יותר סבלנות מחר. אני באמת רוצה שזה יצליח ונהנה מהתהליך

באהבה❤️ זה תהליך לא פשוט, דורש הרבה סבלנות, במיוחד ברגעים של ״נסיגה״. אבל אני יכולה לומר לך שאצלי מה שעזר להירגע ולהיות יותר סבלנית זה להזכיר לעצמי כל הזמן שאי אפשר לצפות מבן אדם להקנות הרגלים חדשים תוך ימים בודדים, ויש ימים שהולך יותר טוב ויש ימים שפחות. ובסופו של דבר עבורם זה יכול להיות גם מתסכל, אני רואה על הבת שלי לפעמים כשמפספסת את הפרצוף שלה במיוחד כשאני מראה לה שאני מתבאסת ואני רואה כמה זה משפיע עליה. בסוף כולםםםםםםם נגמלים :)

צודקת לגמריי!! 🙂😘