איך אתן מתמודדות עם גיל שנתיים הנוראי!? הוא גם כל הזמן מרביץ לנו שורט צובט ושמסבירים לו הוא עושה עוד יותר חזק ואני כבר מגיעה למצב שאני צועקת עליו כי הוא ממש ממש מכאיב לנו! וכנל גם בגן 😒

גם הבן שלי בול ככה

אני לר עברתי איתו את זה....הדבר היחיד שעברתי שזה על כל לא הןא צרח תחיים

אדר גם את זה אני עוברת הוא לא מוכן לקבל לא

לגביהלא תהיי אדישה פשוט תרדי לגובה הפנים ותסבירי לוו למה את אומרת לאא ותגידי לו אתה יכול לבחור לבכות או לסןא אייתי או חעשות משו אחר או לאכול משו אחר....לגבי מכות ...שוב את יורדת לגובה העיניים ומסבירה לו בנועם דזה תא נעים וזה כואב ואם היו עושים את זה לך לא היה לך כיף...לא לצעוק עליו כי זה לא יעזור הם סודקים גבולות הוא ימשיך חעשות

אצלנו מה שעבד זה שכשהיתה מרביצה היינו אומרים בקול תקיף אבל בלי לצעוק לא מרביצים, אם את מרביצה את הולכת לחדר להרגע ושמים אותה בחדר עד שנקרא לה (2 דקות זה מספיק) אם היתה יוצאת לבד היינו מחזירים לחדר בימים הראשונים זה המון להכנס ולצאת מהחדר אבל תוך יומיים שלושה שיפור ענק

אם הוא מרביץ בגלל שאמרתם לו "לא" הוא פשוט מביע את התסכול שלו. אז חשוב לעזור לו להביע את התסכול הזה במילים, להראות לו איך *כן* מביעים תסכול: אתה כועס/עצוב/מתוסכל/ נורא רצית כך וכך ולא קיבלת. וכמובן במקביל לא לאפשר שירביץ לכם

לנו עזר לרדת לגובה העיניים ולהגיד בקול ממש רגוע: אי אפשר להרביץ, אפשר ללטף או לגעת בצורה נעימה. ואז לקחת את היד שלו בעדינות (ככה גם עוצרים אותו מלהרביץ עוד) ולהעביר בצורה עדינה על הגוף של מקבל המכה. בהתחלה כשאמרנו לא תקיף והרמנו את הקול זה רק דירבן אותו לעשות דווקא ולהמשיך

קשה מאוד.. באמת. מה שאני עושה זה ברגעים שהוא מאבד את זה..אני שואלת אם הוא רוצה חיבוק ממני.. אני מסבירה לו שמה שהוא עושה זה לא נעים. זה כואב. אני שואלת אותו אם חיבוק יעזור לו, ברוב המקרים ככה הוא נרגע.

אני כל הזמן אומרת לא נעים לי שאץ מכאיבה לי ומפסיקה את זה פשוט הולכת למקום אחר. לא לצעוק לא להתעצבן לנשום ולהבין שזה שלב ואת חיעבת חשים גבולות ברורים אבל בהמון כבוד ולא לאבד עשתונות. בדיקת גבולות זה טבעי ואנחנו המבוגרים צריכים לחנך וללמד בסבלנות ואהבה