לפעמים אמא שלי חושבת שהיא האמא פה וזה מעלה לי את העצבים אני אמא שלו ואני מחליטה איך לחנך אותו והיא כל הזמן מערערת לי את הבחירות ומנסה לקבוע בעצמה ואומרת לי מה כן ומה לא לדוגמא אני לא מסכימה שהוא יסתכל לכיוון הטלוויזיה כי הוא עדיין ממש פיצי וזה פוגע לו בראייה והיא מתחילה להתעצבן עלי כאילו אמרתי משהו לא בסדר ולהגיד אז איפה את רוצה שנוא יסתכל? על התקרה? כן אני רוצה שהוא יסתכל על התקרה! אני מעדיפה ! כל החלטה לגבי הצורת חינוך וההתנהלות איתו שאני לוקחת היא פשוט לא מפסיקה להתווכח איתי ולתקוף יאללה שחררי כבר אני האמא שלו אני האפוטרופוס שלו אני קובעת לו ואני עושה הכל לטובתו והיא לא מבינה ולא מכבדת את הבקשות שלי כל הזמן אני צריכה לרדוף אחריה עם העיניים כדי לראות שהיא מכבדת את מה שאני אומרת בצורה שבה אני רוצה שיתנהלו איתו אני מרגישה שאני רודפת אחרי ילדה קטנה שלא תזרוק משהו לריצפה כאילו היא בוחנת גבולות מה יהיה ?????? לא ביקשתי יותר מידי דיברתי איתה לא פעם ולא פעמיים ולא מיליון פעמיים ואין עם מי לדבר זה גורם לי להתרחק ממנה וסליחה על המילה למרות שהיא אמא שלי זה גורם לי ממש לשנוא אותה שהיא לא מכבדת אותי ואת הבקשות שלי זה מה שהילד שלי צריך לראות שהוא יגדל? שאמא אומרת משהו ואפילו אמא שלה לא שמה עליה? איך נרגעים עכשיו???? אני עצבנית ממש

וואו בול אמא שלי. בחודשים הראשונים הייתי שונאת שהיא באה לבקר כי זה היה מתיש אותי יותר מלהיות עם התינוקת לבד. אבל בסוף הן מתרגלות ומודעות לזה שאם הן לא יתנהגו יפה הן לא יראו את הנכדים. ותכבי את הטלוויזיה. זה עושה נזק להמון מערכות.

לדעתי גם סוג של תרגילי אותה עכשיו לא להיפגש כדי שתבין שאם היא לא מקשיבה לך? יש לזה השלכות. זה הילד שלך ואת מחליטה היא יכולה לייעץ לא להחליט לא רוצה להקשיב? לא להיפגש לזמן מה.

אל תריבי איתה, זו אמא שלך והיא בטח מתכוונת לטוב. פשוט תכבי את הטלויזיה או שתתעלמי ממה שהיא אומרת. תגידי לה - זו הבחירה שלי כאמא. וזהו. תתעקשי על זה.