איך לומדים לשחרר? אני חודש וחצי אחרי לידה.. הילד שלי הוא כל עולמי. אני כל היום וכל הלילה סביבו ואני גם נהנת מזה מרגישה שאני יודעת יותר טוב מכולם מה טוב לו, מה הוא צריך ברגע זה, להאכיל אותו, לקלח אותו רוצה לקחת את השליטה בהכל! בעלי כן רוצה להיות שותף והרבה פעמים הוצאתי אותו החוצה מהמשוואה מהסיבה שאני פשוט עושה הכל הכי טוב. ואני מרגישה חנוקה, מרגישה שקשה לי לצאת לבד ליותר משעה. מרגישה שבעלי בטח לא מסתדר וממהרת לסיים הכל בזריזות כדי לחזור הביתה מרגישה שהמוטיבציה של בעלי להיות שותף בטיפול שלו ירדה באשמתי אתמול הוא קילח אותו לבד לראשונה כשאני לידו ניסיתי להסביר לו וללמד אותו כדי לעזור לעצמי לשחרר וזה עזר ופתאום הבנתי כמה אני זקוקה לעזרה הזו שמישהו בא ומקלח אותו וגם אם זה לא ״טקס שינה מושלם״ כמו שאני יודעת לעשות אבל זה גם משהו, וזה אבא שלו וטוב לילד שלי איתו לא פחות מאשר איתי.. אני מהבוקר עד הערב בבית כי הכנסתי את עצמי לכל מיני תבניות של איך לגדל את הילד כמו שצריך- לעשות סדר יום, לתת לו לישון כמו שצריך, לעשות תרגילים לעשות עיסויים ועוד ועוד ועוד דברים ושטויות שאני קוראת באינטרנט וזה שאני שמה את הטיפול בו בשבלונות כאלה של ״זה חייב זה אסור זה מותר״ פשוט מקשה עליי. אני לא משוחררת עם הילד אני עושה הכל לפי הספר ופתאום לא כל כך נהנת מזה.. איך משחררים??? מהכל??? איך חוזרים לדאוג גם לעצמך בלי להרגיש שהעולם קורס בלעדייך?

ברגע שתחזרי לעבוד אוטומטית את תשחררי גם אני הייתי ככה והיום כל שניה שמישהו יכול לעזור לוקחת בעשר ידיים

זה טבעי ומאוד קל להכנס למלכודת הזו, אבל אוסיף עוד נקודה למחשבה, זה טוב לילד ללמוד שיש דרכים שונות לעשות דברים, לא חובה שאת ובעלך תטפלו בו בדיוק אותו דבר כל עוד מקבל מה שהוא צריך וברגע שתתחילי לשחרר זה יהפוך לקל יותר

הייתי בדיוק כמוך. לא מסוגלת אפילו ללכת לעשות ציפורניים ולהשאיר אותה אצל חמתי/אמא שלי. תמיד הייתי מרגישה שלמרות שהן גידלו ילדים בחיים שלהן אני עושה את זה טוב יותר. בסופו של דבר אמא יודעת הכי טוב מה נכון לילד שלה, אם זו צורת האכילה, השינה באמצע היום או סתם היחס אליו. אבל הנפש שלנו צריכה את זה. ביום שהבנתי שאני קודם כל עצמי לפני שאני אמא הצלחתי לשחרר כל פעם קצת וזה עשה לי כל-כך טוב. זה קשה מאוד, זה המון המון עבודה עצמית, אבל כל-כך משתלמת