היי יקרות , אני מרגישה שמאז שאני ובעלי חזרנו בתשובה הוא רץ ממש מהר ואני קצת פחות בהתחלה הייתי על 200 ועכשיו אני על סף הלהישבר כי עשיתי עם עצמי תהליך מהיר מדי שהוא לא בריא לנפש עכשיו אני נעה בין שני העולמות - מגדירה את עצמי דתייה , שומרת מצוות (טהרה, שבת וכו), אבל בתכלס אין לי כוח לקרוא אפילו ברכות השחר יותר. הרבה מזה זה "בגלל" בעלי... הוא לא דורש ממני, כמעט כלום. אבל, ואבל גדול אני מרגישה שהלכתי לתהליך בעיניים עצומות בלי לקחת רגע ולהבין מי אני, מי היהודיה שאני מבפנים, לעבוד על מידת הכעס, הסבלנות, אהבת חינם, לשון הרע וכו פשוט עשיתי את כל מה שצריך, סוג של נעשה ונשמע . מה שהכי מפריע לי הוא שאני מרגישה ושלי ולבעלי אין יותר על מה לדבר, כל שיחה אישית הופכת איכשהו לדברי תורה או סיפורי מוסר וזה מתחיל להעלות לי את הסעיף ברמה שאני מרגישה שלא באלי להיות בנוכחותו והייתי רוצה שהוא ידבר אליי "בגובה העיניים" אני מרגישה שהוא קצת מתנשא עליי ועל אחרים כשהוא מכניס את זה *לכל* נושא שיחה. אני מבינה שככה הוא מנסה להתבטא אבל זה פשוטלא מתחבר למי שאני כרגע. אשמח לשמוע את דעתכן עליי, האם אני שוגה? אם גם אצלכן זה ככה? האם מדברים אליכן או אתן גם מדברות ככה, דברי תורה ומונחים תורניים 24/7? ככה מתנהלת זוגיות דתית? אשמח לעצתכן 🙌

חחח לא ממש לא מדברים דברי תורה ומונחים תורניים 24/7 וכן לכולנו יש תקופות שאין כוח אפילו לקרוא ברכות השחר זה מאוד טבעי מה שקורה לך בעלך עדיין בשלב ״האורות״ של החוזרים בתשובה

אני הכרתי את בעלי כשהייתי בת 16. הוא תמיד היה שומר כשרות ברכות תפילין וכדומה. אחרי כמה חודשים ביחד התחלתי לשמור שבת מרצוני כי לא מתאים שאני איתו ואני מחללת. אחרי זה הכל התחיל ברכות תפילות נטילות ידיים קידוש חתונה כיסוי ראש . יש לנו בראש יצר הרע שאומר’’ אל תרוצי מהר מידי כי מי שרץ נופל’’ זה לא נכון!. כשזחלתי עם הכיסוי ראש הבנתי שטעיתי ועשיתי יותר טעויות מאשר מצוות. ראיתי את הנשים הלא נכונות במקומות הלא נכונים. כיום אחרי 11 וחצי שנים אני עם לבוש צנוע מאוד חצאית עבה חלצות מכופתרות עם ווסט וכיסוי ראש שלא צצה ממנה שיערה . אם הייתי ’’זוחלת’’ לא הייתי מי שאני כיום. זו עצת היצר הרע לא ללמוד ולהיתקע באותו מקום. הייתי שם לצערי ואגיד לך תאמת? חייתי בדיכאון 7 שנים . 7 שנים שלא הבנתי מי אני ומה אני רוצה ממני ולמה ה’ עושה לי רע?! עד שהתחלתי ללמוד לשמוע שיעורים ולהבין שאני עושה לעצמי רע. ה’ רק מאיר לי את העיניים. כשחוזרים בתשובה ה’ איתך בכל צער ועוזר לך ואת מרגישה על גג העולם! אבל אז? הוא עוזב אותך להתמודד לבד עם החיים. ממש כמו תינוק שמלמדים אותו ללכת. ה’ רוצה שתלמדי לבד איך להתגבר מה טוב ומה לא. אני רוצה לעמוד ולהצדיע לבעלך שעזב כל חלק מהעולם הזה ונכנס כל כולו בתורה וכל דיבור שלו על זה! רואים שהוא רוצה להיות קרוב לה’ ודבק בו! תדעי לך שזכיתי, זה קשה מאוד להגיע למעלה שכל מעשה וכל דיבוק וכל נשימה היא תורה וה’. בעלך כנראה מרגיש שאת ממש כמו ’’חברותא’’ שלו ומשתף אותך בדיברי תורה כי מתלהב מהלימוד וזה ’’בוער בו’’. תתני לו לפרוק . תסבירי לו מה מצבך. תדברי איתו ואולי הוא יוכל לעזור לך להתגבר על המצב או לפחות להבין אותך. בהצלחה רבה ❤

כמה שגיאות חח סליחה זה כי כתבתי מהר

ואוו אסתרררר שאפווו כתבת מחזק מאוד בתור דתיה התחזקתייייי.

באהבה😘

הוא כנראה ב"אורות" זה טוב אבל צריך למנן את זה ולהתנהל בטעם. ממליצה שתתחברו לרב ירא שמיים ונחמד שדבריו מקובלים עליכם ושתיצמדו לדרך ולשיעורים שלו. אם חוזרים בתשובה בלי הדרכה עלולים לאבד את העיקר. ממליצה לך מאד לקשר אותו לרב חיים יוסף אברג'ל מנתיבות, הוא יודע להנגיש את הדברים האלה בעיקר לגברים, הוא מדבר על זה הרבה ואני שמתי לב לשינוי אצל בעלי בתחום הזה מאז שהוא מתמיד בשיעורים שלו, לדוגמא - הוא היה לפעמים מעיר לי על צניעות וכו' ושמע מהרב איך להתנהג במצב כזה ובאיזה דרך להעיר אם בכלל והוא מיישם ושנינו מרוצים, וגם אני מצליחה יותר להתחזק ככה ב"ה