פוסט פריקה 🥺 אני נשואה כבר כמעט 4 שנים עם ילדה אנחנו בנתיים גרים מעל 5 שנים אצל ההורים שלו וממתינים לבית שלנו.. אני מרגישה כבר שאני יוצאת מדעתי מרגישה שבעלי לא מוכן להתבגר וזה בא לידי ביטוי שהוא מתחיל להגיד שגם שנקבל את המפתח לדירה הוא רוצה להישאר אצל ההורים שלו עוד קצת במטרה לחסוך הוא חושב שמעבר לדירה דורש חודש של התארגנות (חשוב לציין שהיא במצב טוב ולא דורשת שיפוץ, רק צביעה, ניקיון וכמובן ריהוט שנקנה לאט לאט) וזה על-מנת להקנות לו עוד זמן במגורים אצל הוריו כי נוח לו הם מפנקים ועושים בשבילו מה שצריך הוא מרגיש פה בנוח וסבבה לו ואני מנגד (ואני אוהבת את ההורים שלו מאוד מאוד) רוצה מאוד מאוד לעבור לנחלה שלנו רוצה את הפרטיות שלנו, את זה ששלם שינוי נהיה בלבד שלנו, לפעמים אנחנו יושבים לאכול למטה עם הוריו ואני מנסה לפתח איתו שיח והוא מפתח שיח עם הוריו ולא מתייחס אלי.. אני גם הרבה פעמים יושבת לבד בחדר כי לא בא לי לדבר איתו על נושאים מסויימים ליד הוריו והוא נשאר לשבת איתם למטה… בהתחלה השתדלתי שהמריבות שלנו ישארו בחדרי חדרים אבל אני מתחילה לאבד את זה .. אולי הורמונים של אחרי הלידה, אולי העובדה שאני בבית עם הילדה כל היום ולא מקבלת ממנו סיוע… מרגישה שאני קורסת ואין לי עם מי לדבר על זה אמא שלי היא מהשוק של פעם כל מה שהבעל אומר להגיד אמן והוא מצידו לא מרגיש שהוא עושה משהו לא תקין.. המריבות שלנו בעיקר הם על החוסר יחס לילדה שהוא מוותר על להיות איתה מהסיבה שאצלי יותר טוב לה, כלומר תירוצים…

לגור אצל ההורים זה אסון לזוגיות ושמעתי לא סיפור אחד ולא שניים וכמה שאת אוהבת את ההורים שלו לא יעזור! שגרים ביחד הכל משתנה . אין לך את החופשיות שלך , את הזוגיות שלכם האמיתית את החיבור את הפרטיות את לא יכולה להגיד מה שבא לך מתי שבא לך לפעמים עדיף לקנות דירה ולבינתיים לגור בדירה קטנה מאשר לגור אצל ההורים ותאמיני לי שכמה שההורים מדהימים אין קשר בין שני הדברים מציעה לך לדבר איתו ולהגיד לו שחמש שנים זה די והותר ואתם עוברים במידית

את צודקת במיליון אחוז קשה לי לתת לך פיתרון אבל לגור עם ההורים זה באמת אסון לזוגיות לא משנה של איזה צד אני הייתי פועלת בקיצוניות כלומר מטילה ווטו למשל הולכת להורים שלי עד שיהיה שינוי מהצד שלו והוא יתפשר אין מה לעשות לפעמים פעולות קיצוניות ולא בוגרות הכי פועלות בהצלחה!!

אנחנו עוד כמה חודשים בודדים אמורים לקבל את הדירה שלנו הבעיה שהוא התחיל לעשות שיחות של אין לנו כסף לריהוט ואנחנו צריכים עוד קצת לחסוך ובלה בלה בלה .. ואני אמרתי לו שאף אחד לא מרהט בית ביום אחד קונים לאט לאט וכשנכנסים לבית שיהיו דברים בסיסיים אבל לחכות מעל שבועים להכנס לבית חדש ולא להכנס אליו בגלל ריהוט זה נשמע לי תמוה

חסכתם מספיק עד כה ואין גבול ברור שתחסכו ככל שתגורו יותר אצל ההורים ומה עם אוכל וקניות וכו וכו זה אינסופי וצריך לשים לזה גבול ואם הגבול היה עד הדירה אז חלאס זה די והותר ואתם משלמים מחיר כבד שיקר מכסף תעמדי על שלך תסבירי בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שזוגיות קורית בנפרד מההורים ואל תוותרי כי את צןדקת ב 100%

5 שנים זה די הותר. כמה אפשר לגור אצל אצל ההורים? מה שחסכתם עד עכשיו, זה מעולה ועם זה תצליחו להסתדר. תגידי לו שזה מה שכולם עושים, אתם לא שונים מאף זוג שלא גר עם ההורים וחסך וקנה דירה ועובר אליה ברגע שקיבל מפתח. לא צריך לחכות כל כך הרבה. כן, בהתחלה זה קשה, צריך לאט לאט להתאקלם ולקנות ציוד והכל.. אבל זה אפשרי וזה מה שכולם עושים ומתסדרים, לא צריך להתקע עוד כמה חודשים בבית של ההורים.