אפס הפרדה. עלה עכשיו פוסט בקבוצה של אפס הפרדה, של אחות תינוקיה. אני רואה שהרבה כותבות פה שלא כדאי אפס הפרדה, שצריך לנוח אחרי הלידה... ובאמת שכל אחת תעשה מה שהיא רואה לנכון, אבל! מתוך ידע. לא מתוך עצימת עיניים שבתינוקיה יש בייביסיטר. אין.

רק אחרי שיש ילדים ממש מבינים את זה. בלידה ראשונה הכל מבולבל ושוקיסטי. היום אני לא מסוגלת לדמיין לשים את הילד (תינוק) בתינוקיה ולעזוב אותו שם. לכו תדעו מה יעשו לו או לא יעשו לו.

וואי זה ערער אותי ידעתי שבטח פחות יחס שם אבל עכשיו מרגיש לי שאני לא יודעת אם ארצה לעשות את זה?

כן לגמרי...אני גם השארתי בתינוקיה בלידה הראשונה. אבל היום יש יותר מודעות. אשכרה שכנעו אותי לא לקחת כי אני צריכה לנוח. למה לנוח???? ילדתי תוך שעתיים וחצי בלי אפידורל, בלי תפרים, אני מפוצצת אדרנלין, מעוניינת בהנקה מלאה, מה לנוח מה??? אפשר לחשוב שלדדות לתינוקיה כדי להניק זה קל יותר מאשר שהתינוק לידי. תשמרו את התינוקיה לנשים שעברו לידות באמת קשות... פשוט מבאס

קצת קשוח להעלול את זה פה, מצטערת... בתור אחת שעברה 2 קיסרי חירום קשים מאוד ולא הייתה לי ברירה אלא לשים בתינוקיה, עשה לי ממש רע הפוסט הזה. הלוואי והיה איזה סימן של טריגר לפני.

ילדתי לפני כמעט 4 שבועות.. הריון ראשון. ידעתי מההתחלה שאהיה באפס הפרדה. כולם מסביבי דאגו להגיד לי שזה טעות.. שהגוף צריך לנוח.. שאני צריכה לישון. ונגד כולם החלטתי להיות באפס הפרדה עם האפרוחית שלי. כמה שעות לפני השחרור הבייתה הילדה שלי נחנקה והכחילה תוך כדי שינה ואמרו לי ללכת לתינוקיה לבדיקת רופא. החליטו לחבר אותה למוניטור למשך שעתיים כדי לראות אם זה חוזר על עצמו אחרי האוכל. ישבתי שם בתינוקייה.. עם הבובה שלי עלי.. מחוברת למכשירים. בין כל התינוקות האחרים והאחיות תינוקייה ובשעתיים האלה שמעתי כל כך הרבה בכי מסביבי וראיתי אחיות שעובדות קשה ומנסות לתת מענה לכולם ולא מצליחות ברמה שאני קמתי מספר פעמים לתת מוצץ לתינוק שצרח בלי לקבל מענה. אחרי שעתיים הרופא ילדים אמרה לי שאנחנו לא משתחררים הבייתה והגוזל שלי צריכה להיות בהשגחה כל הלילה.. ושאשאיר אותה בתינוקייה ואחזור אליה בבוקר. אמרתי לה בלי להתבייש שאחרי השעתיים שישבתי כאן אין סיכוי שאני משאירה אותה לצרוח את נשמתה לילה שלם ושתדאג לי לפינה שקטה עם כיסא ואני אשב איתה כל הלילה ואטפל בה כך שלא תפריע להתנהלות של האחיות.. אני ובעלי עשינו תורנות לילה שלם רק לא להשאיר אותה שם חסרת אונים בין כל הבכי והאורות המסנוורים בלי אמא שלה ואבא שלה מחוברת למכשירים. יכולה להגיד שאחרי החווייה הזאת קראתי המון מחקרים על תינוקות שהיו בתינוקייה לעומת אפס הפרדה וכל המחקרים תומכים באפס הפרדה. מליוני שנים תינוקות שרק נולדו היו צמודים לאמא מתוך צורך הישרדותי. בעולם של היום אמנם זה לא הישרדות אבל היתרונות בלהיות קרובה לתינוק שלך מרגע הלידה עד החזרה הבייתה עולים על החסרונות. את גם לומדת להכיר את התינוק.. את הסימנים.. הבכי.. השעות.. מגיעה מוכנה יותר הבייתה בהבנה שצריך להאכיל כל מספר שעות.. מוכנה יותר בהכל. לא שופטת אמהות שבוחרות בתינוקייה אחרי לידה קשה וצריכות זמן להחלים אבל אם אין צורך רפואי יכולה רק להמליץ על היומיים האלה קרוב אליך❤

כל כך מסכימה איתך לכן אני בלידה ראשונה היתי בביות מלא איתה. אבל כמה וכמה צריך להתפלל ולקוות שזה יהיה ככה גם הלאה... גלידות הבאות , נשים עוברות לידות כל כך קשות שפשוט עם כל הרצון הטוב והאהבה זה פשוט לא אפשרי , למשל אחרי קיסרי שאי אפשר לקום מהמיטה וכו' קיצר מאחלת לכולנו לידות קלות , מהירות וטובות שנצא בידיים מלאות ושכולנו בכול הלידות נוכל להיות באפס הפרדה עם המתוקים שלנו 💗

אוף היתה לי לידה עם רעלת הריון ולקחו לי אותה כדי לעשות לי מגנזיום בחדר לידה לתינוקייה ואני מרגישה כל כך רגשות אשמה בגלל זה ועוד מה שאני קוראת קיצור זה עושה לי רע

מלחיץ 😭

עדי, הפוסט הזה נועד בדיוק בשבילך, הכוונה לא לקריאה, אלא בשביל שיולדות אחרות- כמוני, שיולדות בלידות מצוינות ומרגישות מצוין אח''כ, יהיו עם יותר מודעות, ואז יולדות שעברו לידות קשות יותר יוכלו לשים את הילדים שלהן בתינוקיה בלב שקט כי לאחיות יהיה יותר זמן

ידעתי מהרגע הראשון שארצה אפס הפרדה וכך היה וזה היה מדהים לא מתחרטת לרגע הייתה לי לידה טפו טפו קלה הריון ראשון שככה שאחרי ההשפעה של האפידורל יכולתי להיות לגמרי איתו כמובן שמבינה שבלידות אחרות קשות זה בטח שונה וכמובן שאי אפשר לשפוט או להיות במקום הזה מי שיכול לעזור מהמשפחה תמיד מבורך לדעתי

ברור לי שלא כולן מסוגלות לטפל לבד, פוסטים כאלה נועדו לעורר מודעות. קודם כל ככל שתהיה מודעות ודרישה, אולי ישנו את התקן וישימו יותר אחיות בתינוקיה? וגם ככל שיש יותר מודעות יולדות יכולות להתכונן ולבקש עזרה ממשפחה. לבוא לא רק לבקר אלא כדי לעזור. כדי לשמור שעתיים ולאפשר ליולדת לישון. להתקלח בנחת. ושוב- כדי להעלות מודעות כדי שנשים כמוני ידעו לקראת מה הן הולכות. אני גם ככה מתחרטת על הבכור ששמתי בתינוקיה. ומעצבן אותי ככ להיזכר שאמרו לי שאני צריכה לנוח כשזה היה בשבילי ההיפך- פחות מנוחה! ושהתיחסו אלי כאילו התינוק לא שלי. כעסו עלי שהחזרתי את התינוק ב"איחור" לתינוקיה. החזרתי??? wtf הוא שלכם?? הוא היה באמצע לינוק!!!