הי בנות סתם רוצה לפרוק מידי פעם אני נזכרת במשהו שחמותי אמרה על המשפחה שלי, דבר שמאד פגע בי. היא הייתה חסרת טקט בצורה משוועת ודיברה בעצבים. ואני לא עניתי כלום מההלם... כבר עברה שנה ולא רבנו מזה ולא כלום, אח"כ כשראתה אותי התנהגה כרגיל ולא טרחה לבקש ממני סליחה למרות שזה היה לפני ראש השנה וכיפור... האמת שדי הייתי בהלם שלא ביקשה סליחה אח"כ, כמה ימים לפני כיפור בכל זאת... בכל אופן היא סה"כ די נחמדה עוזרת לנו המון אבל מידי פעם אני נזכרת בזה וכועסת על עצמי שלא עניתי לה אז ושהיא לא טרחה לבקש סליחה. במיוחד לאחרונה זה צף לי הרבה בגלל שזה היה אחרי הלידה של הבכור ועכשיו אני עוד מעט בע"ה צריכה ללדת שוב והסיטואציה הזו של אחרי הלידה עולה לי ממש... מה לעשות? איך לשחרר את זה? היא ממש פגעה בי ואני מתלבטת בכלל אם באלי לסלוח לה כי בכלל היא לא טרחה לבקש סליחה וזה מעצבן אותי... תודה למי שקראה עד כאן!

גם לי יש הרגשה כזאת לפעמים כשאני נזכרת שאמרו משהו שפגע בי ולא עניתי ולא הראתי שזה פגע בי. אבל השכר שתקבלי על זה בשמיים יהיה גדול. כי את כיבדת את חמותך ולא ענית לה. לכי תדעי, אולי זה עזר לשלום בית שלכם. גם יכול להיות שהיא התביישה לבקש סליחה, או שהיא חשבה שאם לא ענית לה זה אומר שלא נפגעת. אני ממליצה לך שאם את עוד פגועה ממנה תשבי איתה פעם אחת ותדברי איתה פתוח כדי לא לסחוב את זה יותר מדי. אולי זה אי הבנה של שתיכן?

לא נעים לי בכלל לפתוח את זה איתה... זה גם לא ממש יכול להיות אי הבנה כי היא אמרה ממש משהו רע על המשפחה שלי ודיברה גם בעצבים כך שזה לא משתמע לשתי פנים...

אוף. ובעלך יודע מזה? מה הוא חושב?

אני חושבת שברגע שכועסים על משהו, זה כי לא הגענו ל"שלווה" באותו נושא, זה כמו עם הבעל הכל טוב ויפה, פתאום נזכרים במשהו מלפניי יובל וזה מכעיס, למה? כי לא יישבנו את דעתינו לגביי אותו נושא, יום אחד כשיוצא לכן להיות ביחד, פשוט תגידי לה שזה כל הזמן בראש שלך ואת ממש צריכה לפרוק את זה.

אם את חושבת שזה ייגמר יפה אז באמת תנסי לדבר איתה על זה תתחילי בלהגיד לה תודה על העזרה שלה ושזה לא מובן מאליו ואחר כך תגידי לה שזה פגע בך שדיברה ככה על המשפחה שלך ואת יודעת שזה יצא מתוך כעס אבל זה לא יוצא לך מהראש, רק אל תבואי אליה בטענות למה לא התנצלה ועוד לפני ראש השנה,רק תשתפי שנפגעת

לא תמיד צריך לשבת ולפתוח הכל ולדבר במיוחד אם עבר כבר הרבה זמן וזה נראה ככה כי את כבר לקראת לידה שניה וזה קרה בהריון הראשון. גם אנחנו צריכות וצריכים ללמוד לשחרר מדברים ולשים מאחור. ממה שכתבת נשמע שסהכ היא חמה טובה ותומכת, עוזרת לכם ויכול להיות שהיא בכלל לא מסתכלת על זה בצורה שאת הסתכלת. אני הייתי מנסה בכל זאת להבליג ולהשאיר את זה מאחורי. להתרכז בלידה השניה שקרבה, בטוב שיש בחמותך ובמשפחה שלך ולהמשיך הלאה. בהצלחה ולידה קלה 🌸