היי בנות אני חייבת תמיכה כי מרגישה שעומדת לקרוס. קשה לי. חופש גדול, 3 ילדים קטנים בבית. מתוכם תינוקת בת 5 חודשים. חזרתי מחופשת לידה עם התינוקת לעבודה, עובדת חצי יום כי הילדים בקייטנה. עושה הכל לבד בבית פשוט הכל. בעלי לא נותן יד בכלום ויודע רק להתלונןןן. אני לא ישנה בלילות. לא מטפחת את עצמי כי בקושי יש לי זמן לעשות פיפי. בעלי טוען שהתפקיד שלו זה רק לעבוד ושלי לתפעל הכל בבית. אבל שיגע אותי לחזור לעבודה כי אמר שצריך כסף. לא הארכתי את החופשת לידה אפילו ביום אחד. אני מרגישה מותשתתתת ברמה שבא לי להעלם. הילדים הגדולים מתישים אותי. אני חיייבת לצאת איתם כל יום כי הם משתעממים שמגיעים הביתה ב1 מהקייטנה ורבים ושוברים לי חצי בית. הקטנה קמה בלילות ואני לא ישנה כמעט. אני כל היום סביב הבית, הילדים הניקיוןן האוכל הכביסותתת. ובעלי רק מתלונןןןןן. על הניקיון, על ההספק שלי. אני סובלת לאחרונה מהתקפי חרדה והתחלתי לקחת כדורים ואני בטוחה שזה בגלל העומס שיש עליי. וכשאני מנסה לדבר איתו אין עם מי לדבר איןןן. אם אני מבקשת עזרה הוא רק יודע לרדת עליי שאני אשה לא מוצלחת ולדעתו כל הנשים כן יכולות לעשות את זה ורק אני לא. אז ככה שאין לי תמיכה בכלל ברגעים שקשה. אני על סף קריסה באמת.

נשמע סופר קשה, אי אפשר בלי עזרה, בעלך צריך לתמוך בך ולעזור, אין דבר כזה שאת גם תעבדי וגם כל מטלות הבית יהיו עליך. במיוחד עם תינוקת קטנה צריך תמיכה אחד של השניה. תדברי איתו ברוגע בלי לריב שיבין כמה קשה לך. תנסי לתת לו משימות שהוא מסוגל לעשות והן לא יותר מידי קשות. לאט לאט לא הכל ביום אחד.

ברגע שאני רק מנסה לבקש עזרה הוא נלחץ ורב איתי ומתיש אותי עוד יותר ואני מצטערת שבכלל פתחתי את הפה

תבדקי שהוא לא בגבול הנרקיסיזם .. ממליצה לשמוע על זה https://youtu.be/GS6PYyGQZRk את צריכה לחזק את עצמך ולהאמין בעצמך את לגמרי מדהימה ואישה מוצלחת וזה שאת בכלל חזרת לעבוד זה וואו בעלי כל היום מחוץ לבית וחוזר בערב ואני כל היום סביב הילדים והבית וכו לא רואה את עצמי חוזרת לעבוד בשום צורה גם עם 3 קטנים.. במיוחד לא עכשיו כשכולם בבית.. קחי בבייביסיטר אפילו ילדה שתהיה בבית ותעסיק אותם.. קני כמה משחקים/יצירות בבית ותני להם תעסוקה.. רובה מים להשפריץ מהבית מהחלון בצק.. יצירות טושים צבעים וכו תני להם תעסוקה שמתי שהקטנה ישנה קצת תנוחי איתה לבית אין סוף..הגוף יכול להתפרק. והנפש יכולה להעלם.. אם בעלך לא דואג לך תדאגי לעצמך. ותשתפי משפחה. שאת צריכה עזרה. בהצלחה!

הגברים של היום אווף איתם!! כשאני עובדת אני מבקשת מבעלי שיתן יד בכל מה שקשור לבית כי אני בדיוק כמוהו יוצאת לעבוד!! כרגע אני לא עובדת אז רוב היום משעמום עושה הכל בבית בלי תלונות, אני שולחת לך חיבוק תהיה חזקה ! לא מבינה מאיפה יש לו את החוצפה לדבר אלייך ככה ! עצה תשאירי מטלות ונתוחי לא יקרה כלום! את הרבה יותר חשובה מכל מה שמסביב!!

מה עם סבתות אחיות? חוגים? קייטנה ? משהו

סבתות לא בתמונה. קיייטנה כן. הם עד 13:00 בקייטנה אבל בזמן שהם שם אני בעבודה

תקשיבי, תסבירי לבחור שאם לפי דעתו התפקיד שלו זה *רק* לעבוד אז התפקיד שלך זה *רק* להיות בבית. שזה בפני עצמו קשה מאוד! תדרשי ממנו שאם הוא מצפה ממך לצאת ולעבוד אז את מצפה ממנו לחזור הביתה ולהיות חלק פעיל בבית! אל תקראי לזה לעזור לך, זו לא עזרה, גם מהתורה הוא מצווה לכבד אותך יותר ממה שמכבד את הגוף שלו, מה שאומר שאם את זקוקה למנוחה והוא זקוק למנוחה לפי התורה הוא חייב לבוא לקראתך ולתת לך לנוח ולעשות מה שצריך לעשות בבית. אני לא אומרת עכשיו להפיל עליו תיקים איך שנכנס הביתה אני בטוחה שאת גם לא אישה כזאת שתבוא ותתנפל עליו איך שחוזר, אבל אחרי שהוא חוזר מהעבודה ואת סיימת כבר את היום שלך עם הילדים את מכינה לך ולו כוס קפה/תה ואת יושבת ומנהלת איתו שיחה ומסבירה לו שהציפייה הזאת להפיל הכל עלייך בין אם זה לעבוד או להיות עם הילדים ולארגן את הבית היא לא אנושית. ואם אתם מאמינים והדעות שלו נובעות מאמונה בדת אז תסבירי לו גם שלפי הדת אישה לא חייבת לצאת לעבוד ויתרה מכך גבר לא אמור לדרוש מהאישה שלו לצאת לעבוד לעומת אישה שכן יכולה לדרוש מבעלה כשחוזר הביתה לעשות מטלות בבית. תסבירי לו שזה התפקיד שלו כאב אבא ובעל, ואם החליט להתחתן איתך ולהביא איתך ילדים אז שיהיה מספיק אחראי להיות חלק בבית, את לא אמורה לשאת את הכל על הכתפיים שלך. תהיי חזקה, אל תוותרי על מה שמגיע לך בתור אישה. אפשר להיות אסרטיבית אבל בו זמנית לדבר בנחת ולהסביר את שלך. אז אני ממש מציעה שתשבי איתו ותסבירי לו שאין פה תפקיד שלי תפקיד שלך במיוחד אם את גם יוצאת לעבןד. ואם הוא רוצה שקט אחרי שחוזר הביתה מהעבודה אין בעיה לקבוע דברים מסויימים כמו שבשעה וחצי הראשונות הוא יושב אוכל הולך להתקלח ואז הוא דואג להכל ואת יושבת או מה שזה לא יהיה. אבל את לא אמורה לעשות הכל ולקרוס

לפי דעתי דווקא הייתי הולכת להפך באה בהפוכה מה שנקרא, הייתי אומרת לו ישר

שהוא חוזר הביתה, איזה אלוף אתה שאתה יוצא לעבוד! ( אפילו שזה הדבר היחיד שהוא עושה) תתחלי באיזו שהיא הרמה ולא ישר אחרי זה תבקשי עזרה קטנה( כמו להרים משו מהריצפה) ותרימי לו כאלו הוא הציל אותך בעזרה הזו, יש גברים שהדרך שלהם לבקש צומי היא פשוט לא נכונה, הוא יורד עליך או מגיב לא יפה כי הוא רוצה צומי, אז תתני לו, אני יודעת שזה קשה ומעצבן אבל זה עוזר

כשאני קוראת על בעלים כאלה אני רק חושבת על זה שאיזה ערך יש להם בכלל בבית? למה להישאר בעצם? אם תתגרשו הוא ישלם מזונות, את גם ככה לבד עם הילדים, לפחות אם תתגרשו הילדים יצטרכו להיות איתו כמה פעמים בשבוע ולא יהיה מי שישאשים ויוריד אותך, ולך יהיה סיכוי לאהבה ולחיים טובים.

תתחילי להעריך את עצמך, אל תתני לו להוריד אותך עם המילים שלו ותחשבי איך את יוצאת מזה מרימה את עצמך והופכת את החיים שלך! זה לא קל אבל אולי יש מישהו בחיים שלך שאת יכולה להיעזר בו לתמיכה נפשית?

גירושים זה לא הפתרון בשבילי כי כלכלית ונפשית אני לא יעמוד בזה. אין לי משפחה ללכת אליה. אני פשוט אהיה לבד

לא כל דבר זה ישר גירושים. ומי שממליצה על זה לא יכולה לקחת את האחריות על לפרק בית עם ילדים על כל המשתמע מכך.. אני חושבת שאתם כן צריכים ללכת לטיפול זוגי, זה דבר שניתן לפתור, כדי שהוא יצליח להבין אותך יותר. אל תוותרי על זה כי יהיה לך קשה מאוד להמשיך ככה ואלו חיים אומללים לחיות בתחושות כאלו ולעשות הכל לבד!