אני חושבת לעזוב את הבית ואת הילדים, כל הזמן אני עם הילדים ועכשיו בחופש גדול, שלושה ילדים בבית עוד מאט ארבעה ילדים, כבר חמש שנים אני בבית הכלא שנקרא "בית" הוא בשעה 4 וחצי בבית, ואני איתם תמיד בימים רגילים בצהרים איתם, הם בגילאי 5/3/2/ ותינוק בן 7 חודש, נמאס לי כבר,ועוד יש לו תלונות למה הבית הפוך, עם לא הילדים מזמן הייתי עוזבת, הם מה שהחזיקו אותי, אבל נבר לי מכל הכייונים, אני לא אישה כזאת, אני אוהבת חופש, אוהבת את הלבד שלי, אוהבת לצאת העיר כל הזמן, 5 שנים אני לא אותה אחת, אני מישהי שלא מכירה, אפילו את הפרצוף שלי אני כבר לא מזהה במראה

לגברים יש נטיה לחשוב שנולדנו לזה. להיות אמהות. לא. נולדנו להבין את האמהות יותר מהם כי יש לנו מחשבה בתוך מחשבה הבנה בתוך הבנה. אבל לא נולדנו לזה. אני עם 7 צמודים והייתה לי המחשבה לעזוב 1000 פעמים ביום. אבל במה זה יועיל לי? בכלום זה רק יגרום לפחד אאצל הילדים ולחרדות של’’אמא לא רוצה אותנו מה אנחנו עד כדי כך רעים?’’ ולא הם סך הכל ילדים המהות שלהם לצעוק לקפוץ לעשות דווקא להשתולל הם ילדים❤ בעלך נשירד לך מהגב ומהר עם הסדר. זה לא אפשרי לא מעשי ולא הגיוני שהבית יהיה מתוקטק עם ילדים קטנים .זה אם הוא רוצה לראות רק בסרטים... אנחנו לא בסרט של דיסני אנחנו בחיים האמיתיים ובחיים האמיתיים את חייבת עזרה.את לא חד הורית שיקח יום חופש אפילו ויתן לך להתרענן ולאגור חוזק נפשי אליו ולילדים

מסכנה 🥹 ממליצה לך לחפש עבודה ולדחוף את כולם למסגרות ככה יהיה מי שיטפל בהם עד הצהריים ולך יהיה שקט מהם ובעלי יהיה חייב לעזור לך בבית כי יהיה לך תירוץ- הייתי בעבודה בהצלחה 🥲