זה נכון מה שאומרים שעם הילד הראשון הכי קשה בגלל שאין לנו נסיון ואנחנו חוות את זה פעם ראשון ועם שאר הילדים זה נהיה יותר קל? יש לי רק בן היה לי מאוד קשה איתו , עם הגזים , שיניים , חוסר שינה , הרגשתי שהכל נחת עלי פתאום והוא היה מהתינוקות הכי קשים , לא היה יושן, כל הזמן על הידיים , כל הזמן בכי וצרחות , גם אם נסיתי לצאת איתו בחוץ להתאורר הוא היה כל הזמן בוכה ןצורח עד שזה דכא אותי ולא העזתי לצאת איתו, היה לי ממש סבל בכיתי הרבה , ועכשיו אני מאוד מפחדת להביא עוד ילד , בכל פעם שאני זוכרת הימים הנוראים האלה אני מונעת מעצמי אפילו לחשוב על זה.

אצלי זה היה נכון. לא עכשיו כשהם גדולים, אלא מבחינת זמן הינקות - אין מה להשוות! הבכור היה מזעזע, הוא לא ישן דקה, וכל הזמן אמרתי שאני אוהבת אותו כל כך אבל שונאת להיות אמא. זה מה שהיה להיות אמא מבחינתי. ופתאום הילד השני וגם השלישית...יחסית ממש זרם. השני נולד היה לי קל יותר לגדל אותו+ את הבכור שהיה בן 1:7 מאשר רק לגדל את הבכור שהיה באותו גיל

כל ילד שונה ממש יש לך כאלה שהראשון היה קשה, יש כאלה שהראשון מתנה אכן קשה מבחינה לוגיסטית ושינוי החיים מ0 לילד ראשון, לילד שני קל לעבור ושלישי עוד יותר קל ד״א אומרים שהכי קשה זה להיות עם שלוש ולעבור לרביעי חחחח ומהרגע שאת ״שוברת את הסכר״ של הרביעי זהו הכל הולך לך חלק חלק

שני תודה על העידוד😂אני עוברת עכשיו מ3 ל4. והאמת שברור לי שהולך להיות לא פשוט. כי הגדולים לא פשוטים... אני מדמיינת משפחות שהגדולים מאוד בוגרים, אולי בעיקר אם זה בנות. כנראה שאצטרך הרבה עזרה.

אצלי היה יחסית קל עם הילד הראשון ואילו עם הילדה השניה היה קשה ממש למרות שההפרשים צמודים. הגדול כן היה בוכה וכו' אבל עדיין היה נוח ובקושי סבל מגזים, זרם עם הכל... לעומת זאת עם הקטנה הרגשתי שזה ילד ראשון, היא סבלה מגזים והיתה פולטת הרבה וזה דברים שלא הכרתי כמעט אז היה יותר קשה בהרבה